פרשת זכור – מדוע זרע רחל נלחם בעמלק? 

הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה

      כאשר יצאו ישראל ממצרים, נקרע להם ים סוף וטבעו המצרים, פחדו כל אומות העולם להילחם בהם. אמרו אומות העולם: "היאך אנו יכולין לעמוד כנגדן? פרעה שעמד כנגדן – טיבעו הקב"ה בים, אנו יכולין לעמוד כנגדן?" (מכילתא דרשב"י על שמות י"ז).

      אולם, עמלק לא פחד – "ולא ירא א-להים" (דברים כ"ה, יח, לפי רש"י). ויש לתמוה, מניין שאב עמלק אומץ זה? כיצד לא פחד מישראל על אף שלאחר קריעת ים סוף וטביעת המצרים, היה פחד זה מתבקש?

ב. תמיהה נוספת עולה מתגובת משה. כאשר משה שומע שעמלק יצא לקראת ישראל למלחמה, אין הוא אוזר מותניו ויוצא להילחם בעמלק, אלא שולח את יהושע: "ויאמר משה אל יהושע… וצא הלחם בעמלק" (שמות י"ז, ט). מדוע לא יצא משה להילחם בעצמו?

      עונה על כך המכילתא דרשב"י (על אתר):

"וכי משה עומד ואומר ליהושע לעשות מלחמה עם עמלק? אלא מסורת היא, שאין בני עשו נופלין אלא ביד בניה של רחל".

      ועל כך שוב יש לתמוה: מדוע דווקא בניה של רחל הם שנוצחים את עמלק?

ג. לניצחון על עמלק חשיבות מכרעת. עיני כל העמים נשואות אל עמלק. אם יצליח, יהיה בכך אות לכל העמים שניתן להילחם בישראל.

      מדוע אפוא הקב"ה אינו עושה נס ברמה הגבוהה ביותר? מדוע מלחמת עמלק הינה מלחמה טבעית ולא מלחמה נסית? מדוע אין הקב"ה ממטיר אבנים מן השמים כפי שעשה ליהושע עשרות שנים לאחר מכן, במלחמתו נגד חמשת מלכי האמורי (יהושע י', יא)?

      קיים מאפיין מרכזי לכל ניצחונות ישראל. אין בניצחונותיהם הפגנת כוח, אין ניכר בהם ארגון צבאי ואין בהם כוח פיזי חריג. להיפך, כוחם הפיזי נראה דל, והשתתפותם העצמית בכל הניצחונות איננה באה לידי ביטוי כלל. הגורם לנצחונותיהם הוא נס. המתבונן בנס יכול להסבירו בשתי צורות. יכול הוא לראות את יד ה', לחוש ולהרגיש את העוצמה הא-לוהית הגדולה שמסובבת ומנחה את העולם. ראייה כזו תביא בהכרח לפחד מהאומה שהא-ל מסייעה. אולם תיתכן גם ראייה ממבט אחר: ראייה הסבורה שכל הנסים הם מאורעות טבע בלבד, מקרים ומזלות.

      עמלק, שאינו מפחד מעם ישראל, רואה את המציאות בהכרח בראייה זו, השנייה. מכוחם הפיזי איננו מפחד, ובצדק, כיוון שכוח כזה טרם הוכח וטרם ניכר אצל ישראל. אך עמלק איננו מפחד גם מא-לוהים: "ולא ירא א-להים" (לפי פירוש רש"י, ועוד). עמלק איננו מאמין בהשגחת הקב"ה על הנעשה בעולם. וכפי שאומרים חז"ל, שעמלק דגל באידיאולוגיה של "מקרה" – "אשר קרך בדרך" (אסתר רבה, פרשה ח').

      עמלק רואה את הנסים המתרחשים לישראל, אך הוא מסביר אותם כדבר טבעי. עמלק רואה את קריעת ים סוף, אך הוא מסביר זאת כמאורע טבעי, גאות ושפל שהתרחשו אך במקרה בקנה מידה גדול. לכן, אין עמלק מפחד ויוצא להילחם בישראל.

בניה של רחל מייצגים את האידיאולוגיה ההפוכה – אין מקרה בעולם. יוסף חי כל הזמן בתחושה של "שויתי ה' לנגדי תמיד", בהרגשת מציאות ה' והשגחתו בעולם (פרט למעידה אחת בסוף פרשת וישב). להלן מספר דוגמות מאמרות יוסף:

1.   "ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה, כי נשני א-להים את כל עמלי" (בראשית מ"א, נא).

2.   "ואת שם השני קרא אפרים, כי הפרני א-להים בארץ עניי" (שם שם, נב).

3.   "ועתה על תעצבו… כי למחיה שלחני א-להים לפניכם" (שם מ"ה, ד).

4.   "וישלחני א-להים לפניכם לשום לכם שארית בארץ" (שם שם, ו).

5.   "מהרו ועלו אל אבי, ואמרתם אליו, כה אמר בנך יוסף: שמני א-להים לאדון לכל מצרים" (שם מ"ה, ט).

6.   "ויאמר יוסף אל אביו: בני הם אשר נתן לי א-להים בזה" (שם מ"ח, ט).

7.   "ואתם חשבתם עלי רעה, א-להים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב" (שם נ', כ).

8.   "פקד יפקד א-להים אתכם" (שם שם, כה).

      יוסף מנסה להראות גם לאומות העולם את מציאות ה' והשגחתו:

9.   לשר האופים והמשקים אומר יוסף: "הלא לא-להים פתרונים" (שם מ', ח).

10. לפרעה אומר יוסף: "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה" (שם מ"א, טז).

11. ועוד לפרעה: "את אשר הא-להים עושה הגיד לפרעה" (שם שם, כו).

12. ועוד: "כי נכון הדבר מעם הא-להים וממהר הא-להים לעשותו" (שם שם, לב).

      לא זו בלבד שיוסף מנסה, הוא גם מצליח בפועל להחדיר לאומות העולם את מציאות ה'. פרעה אומר על יוסף: "הנמצא כזה איש אשר רוח א-להים בו" (שם מ"א, לח). אין ספק שמשפט זה של פרעה לא היה נאמר לולא ההדגשות החוזרות ונשנות של יוסף שהכל בא מאת ה'.

      ככל שאדם מאמין יותר בהשגחת ה', כך פועלת עליו השגחת ה' יותר ויותר. ואכן, יוסף זוכה לתמורה עבור אמונתו התמידית בה': "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח" (שם ל"ט, ב); "וירא אדניו כי ה' אתו, וכל אשר הוא עשה ה' מצליח בידו" (שם שם, ג); "ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף" (שם שם, ה); "ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד" (שם שם, כא); "באשר ה' אתו, ואשר הוא עשה ה' מצליח" (שם שם, כג).

      אין דמות בכל התנ"ך כולו ששם ה' שגור בפיה פעמים רבות כל כך, בהקשרים שאינם מחייבים הזכרת שם ה', כפי ששגור שם ה' בפי יוסף. אין גם דמות בכל התנ"ך שזוכה לתיאור השגחת ה' עליה כמו יוסף.

      אין ספק! יוסף הוא המתאים להילחם בעמלק. עמלק רוצה להכרית את שם ה', עמלק רוצה לבטל את שליטת ה' בעולם. ואילו יוסף הוא המייצג יותר מכל את הנהגת ה', ולכן הוא זה שראוי להילחם בעמלק. הוא נלחם בעמלק לא רק כמלחמת מגן על עם ישראל; הוא נלחם בעמלק כ"מלחמה לה' ".

   ניתן ללמוד רעיון זה מן המדרש (שמות רבה, פרק כ"ו):

"למה ליהושע? אמר לו: זקנך [יוסף] אמר: 'את  הא-להים אני ירא'. יבוא בנו [של מי] שאמר 'את הא-להים אני ירא', ויפרע ממי שנאמר עליו: 'ולא ירא א-להים' ".

מי שירא את הא-לוהים, הוא זה שמתאים להילחם במי שאיננו ירא.

      מטרתנו בשבת זכור ובפורים לזכור כל העת את יד ה' הסובבת אותנו, שומרת עלינו ועוזרת לנו, ומתוך ראיית ההשגחה הא-לוהית נזכה בע"ה להשגחה תמידית, אוהבת ושומרת.

print