זמן הקריאה

כל כמה זמן צריך לקיים את מצוות "זכור"? הדבר אינו מבואר בצורה מפורשת בגמרא. הרמב"ם כותב שהמצווה היא "לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו" (מלכים ה, ה), ולכן יש להזכיר את מעשיו "בכל עת ועת" (ספר המצוות, עשה קפט). מדבריו נראה שזוהי מצווה תמידית, כמו אהבת ה' ויראתו (מנחת חינוך תרג, א), ויש שכתבו שלשיטתו יש להזכיר את מעשה עמלק בכל יום (ספר חרדים, מצוות עשה ד, כא; ועיינו ראש יוסף, מגילה כט.).

ספר החינוך (תרג) מתייחס לשאלה זו ומציע אפשרות אחרת:

ואל הזכירה הזאת בלב ובפה לא ידענו בה זמן קבוע בשנה או ביום כמו שנצטוינו בזכירת יציאת מצרים בכל יום ובכל לילה, והטעם כי בזכירה ההיא עיקר הדת… אבל טעם זכירת מה שעשה עמלק אינו רק שלא תשכח שנאתו מלבנו, ודי לנו בזה לזכור הענין פעם אחת בשנה או שתי שנים ושלש.

לפי ספר החינוך נראה שמעיקר הדין אין זמן קבוע לזכירה, אלא יש להיזכר בדבר מפעם לפעם (ואפילו פעם אחת בשלוש שנים), ובכל פעם שאנו אומרים בפינו את מעשה עמלק אנו מקיימים את המצווה (וכן כתב במועדים וזמנים ב, קסו; ועיינו מנחת אשר, פורים כ, ו).

 

לעומתו יש שכתבו שמעיקר הדין צריך להזכיר את מעשה עמלק "בכל שנה ושנה" (רוקח רלד). כך נאמר גם במדרש (פסיקתא רבתי, יב): "אין לכם אלא להיות קוראים פרשת עמלק בכל שנה, ומעלה אני עליכם כאילו אתם מוחים שמו מן העולם". החתם סופר (אבה"ע א, קיט) ופוסקים אחרים מסבירים שחיוב הזכירה מתחדש בכל שנה, כיוון שבגמרא (ברכות נח.) מבואר שעד שחולפת שנה המת אינו משתכח מן הלב, ומכאן משמע שבמשך שנה אדם אינו שוכח. לכן, יש חיוב זכירה פעם בשנה.[1]

גם אם נאמר שיש חיוב לזכור את מעשה עמלק פעם בשנה, מן התורה בוודאי אין זמן מסוים בשנה שצריך לקרוא את פרשת זכור, וכל אדם יכול לקרוא פרשה זו בכל זמן שהוא רוצה. אולם חכמים רצו לסמוך את זכירת מעשה עמלק לפורים מפני שהמן היה מזרעו (ספר החינוך שם; לבוש תרפה, ב; ועוד אחרונים). לכן אף על פי שכששומעים את פרשת כי תצא יוצאים ידי חובת הזכירה מן התורה, לכתחילה צריך לעשות זאת בפרשת זכור סמוך לפורים.

סיכום

מן התורה חייבים לזכור את מעשה עמלק. לדעת התוספות (על פי רוב האחרונים) חובה זו מתממשת דווקא על ידי קריאת פרשת זכור, וכך פסק השולחן ערוך. הזכירה צריכה להיות פעם בשנה, ויוצאים ידי חובה זו בקיום תקנת חכמים לקרוא את פרשת זכור סמוך לפורים. כדי לקיים את המצווה מן התורה צריך לכתחילה לקרוא את פרשת זכור מתוך ספר תורה ובמניין. מי שלא עשה כן יתכוון לצאת ידי חובתו בקריאת "ויבוא עמלק" בפורים, ויאמר בעצמו את פרשת זכור מתוך חומש.

 

נלקח ועובד מתוך ספרו החדש של הרב יוסף צבי רימון, "פורים – הלכה ממקורה", עמ' 58-56

[1] שנה מעוברת: שבת 'זכור' בשנה מעוברת חלה שלושה עשר חודשים אחרי זו שלפניה שעבר, וממילא יש למעלה משנה – י"ב חודשים – בין קריאה לקריאה. המהר"ם שיק (על תרי"ג מצוות, תרה) כותב שמשום כך יש להקפיד לכוון בפרשת "כי תצא" (בשנה שלפני השנה המעוברת) לצאת ידי חובה בקריאת "זכור", והוא מעיד שהחתם סופר חשש לכך. אולם רבים לא חששו לכך והבינו שדי בכך שהקריאה היא פעם בשנה (עיין שו"ת חתם סופר שם). הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה, מועדי השנה תשרי-אדר, יח, א הערה 3) הוסיף, שפעמים רבות עוברים יותר מי"ב חודשים בין קריאה לקריאה, כגון שבשנה אחת שבת זכור היא בח' באדר, ובשנה שאחריה שבת זכור היא בי"ג באדר. היות שלא מצינו מי שהחמיר בשנים כאלו לכוון לצאת ידי חובת זכירת מעשה עמלק בפרשת כי תצא, ברור שהחיוב תלוי ב"שנה" ולא בי"ב חודש, ולכן גם בשנה מעוברת אין להחמיר בכך.

print