יום ירושלים – מדוע לא כולם חוגגים אותו?  

הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה

      לכאורה יש לתמוה רבות על "יום ירושלים". יום זה, היה יום מדהים שבו עם ישראל היה בסכנה קיומית ממש. אם כך, מדוע קוראים לו "יום ירושלים", ולא "יום ההצלה הלאומי" וכדומה? שם כזה היה נותן את משמעות ההצלה האמיתית ליום זה. במציאות הנוכחית, ישנם אנשים רבים שכלל לא מרגישים את העוצמה של יום ירושלים, ואף לא חוגגים אותו.

      נבאר מעט יותר: שנת תשכ"ז (1967 למניינם) – המצב במדינה מאוד במתח. 6 מדינות ערביות חוברות עלינו לכלותינו: מצרים, סוריה, סעודיה, עירק, לבנון וערב הסעודית (ערב הסעודית העבירה אלפי חיילים לירדן, אך לא הספיקו להשתתף במלחמה). המצב קשה. המתיחות רבה. חס ושלום כמעט ישנו חשש לשואה נוספת. מכינים תשתיות לבתי קברות. באיזור תל אביב, מכינים אפשרויות ל-30,000 קברים. אנשים רבים עוזבים את הארץ או שולחים את הילדים מן הארץ . פחד וחרדה בכל מקום.

  מדינת ישראל מבקשת מירדן שלא להצטרף למלחמה. ברגע האחרון ירדן מצטרפת. כעת 7 מדינות ערביות נגדנו. אבא אבן מסתובב בכל העולם ומבקש שינסו לעצור את המלחמה, אך העולם לא עושה דבר.

  והנה, פורצת המלחמה. מלחמה קשה. מלחמה בשלוש חזיתות. תוך 6 שעות מושמד חיל האוויר המצרי. צה"ל מצליחלהשמיד 400 מטוסים. זמן קצר אחר כך, עוד כ- 600 טנקים. ביום הרביעי למלחמה צה"ל נכנס לירושלים. לאחר שישה ימים צה"ל מצליח לנצח במלחמה. ירושלים בידינו. ניצחון מדהים. לא יאומן. עם ישראל ניצל מסכנה. מדוע לא מודגש דבר זה? מדוע אנו מדגישים את ירושלים, שלמרות חשיבותה, היא שולית יחסית להצלה האדירה!

      נראה שיש לכך סיבה מיוחדת והכוונה אלקית. ננסה לשם כך לדון תחילה בקדושת ארץ ישראל ובקדושת ירושלים.

      הרמב"ם פוסק לעניין קדושת ארץ ישראל, שקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא, ולכן תרומות ומעשרות הם מדרבנן כיום (וכן בגלל שכתוב בחלה 'בבואכם', ודרשו – ביאת כולכם).

      מאידך, פוסק הרמב"ם (בית הבחירה, פ"ו ה"טו-טז) שקדושת המקדש וירושלים, קיימות גם כיום, כיוון שקדושתן אינה תלויה בכיבוש ובישיבה, אלא "קדושת המקדש וירושלים מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה":

 [טז] ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, ובקדושת שאר א"י לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבוא? לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה, והרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם ואמרו חכמים אע"פ ששמומין בקדושתן הן עומדים אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה מן ארץ ישראל, וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה הוא מקודש היום ואע"פ שנלקח הארץ ממנו וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שביארנו בהלכות תרומה.

      הרמב"ם מבאר, שקדושה שנובעת מכיבוש מתבטלת ברגע שמתבטל הכיבוש (וזו הקדושה הראשונה, קדושת יהושע), ואילו קדושת המקדש איננה תלויה כלל בכיבוש אלא נובעת מהשכינה ושכינה אינה בטלה, ולכן היא קיימת לעד.

      הרמב"ם גם מסביר את החילוק ביחס לקדושת ארץ ישראל: בקדושה ראשונה, יהושע כבש את הארץ, וכיוון שנלקחה מהם הארץ ויצאו לגלות, בטל גם הכיבוש, אולם, בקדושה שנייה, קדושת עזרא, אינה בכיבוש אלא בחזקה, שהחזיקו והתיישבו בה, ולכן אינה בטלה.

      לכאורה, חילוק זה צריך עיון. מה בכך שקדושה שנייה היתה בחזקה, הרי סוף סוף בטלה חזרה זו. פרט לכך, גם אם הקדושה הראשונה החלה בכיבוש, הרי שבסופו של דבר היתה בה גם חזקה של יישוב.

      שמעתי מבתי רבקה הי"ו שהסבירה, שבכיבוש יהושע לא היתה להם ברירה והם היו חייבים לחפש מקום מגורים. המדבר היה רק זמני. לכן, הם באו לארץ כדי למצוא מקום מגורים (כמובן בגזירת ה') ולכן כשהתבטלו המגורים התבטלה הקדושה. אולם, בכיבוש שני, הם גרו בבבל ויכלו להמשיך ולגור בה, אלא שהם באו לארץ מתוך בחירה. לא מגורים חיפשו אלא רק קדושה, ולכן קדושתם ממשיכה.

      הגרי"ד סולוביצ'יק (הרב סולוביצ'יק, על התשובה, עמ' 307) ביאר את הרמב"ם בדרך נפלאה. בקדושה ראשונה,כבשו תחילה את כל ארץ ישראל ורק בסוף כבשו את ירושלים. ההאחזות באץר נבע מכיבוש. בטל הכיבוש בטלה הקדושה. אולם, בקדושה שנייה לא היה כיבוש. עם ישראל התיישב מסביב לבית המקדש, ובכל ירושלים ולאחר מכן בכל הארץ. נמצא, שקדושת ארץ ישראל בזמן עזרא, נובעת היא מקדושת המקדש ולא מכיבוש. לכן, כשם שקדושת המקדש אינה בטלה, כי היא מפני השכינה, כך גם כל קדושת ארץ ישראל (קדושת עזרא) אינה בטלה לעתיד לבוא!

איך נתקדשה הארץ בימי עזרא?… הקדושה הופיעה במרכז, ומן הפנים פשטה החוצה… והציפה את כל סביבות ירושלים, ומשם הלאה את כל ארץ ישראל, עד שנתקדשה ארץ ישראל כולה.

      מכאן, ניתן להבין גם באופן מחשבתי, את המשמעות האדירה של ירושלים ושל הר הבית גם בזמננו. גם אם אי אפשר לבנות בית מקדש, הרי שקדושת כל הארץ בזמן הזה נובעת מקדושת ירושלים. קדושת מקום המקדש והר הבית היא הנותנת אור ונוסכת קדושה גם בתל-אביב גם בבאר שבע וגם בכל הארץ.

      וזו אולי הסיבה שיום ירושלים איננו נחוג בעוצמה הראויה. ייתכן שאנשים אינם חוגגים כי הם מרגישים שיום ירושלים מבטא קדושה, מבטא התחייבות!

      עם ישראל לא תכנן לכבוש את ירושלים. ירושלים איננה עוד מקום. איננה רק שטח נוסף למגורים. ירושלים מהווה מקום שכינה מיוחד. מקום השכינה גם יוצר השפעה על כל הארץ, על כל המציאות. אנשים שמחים שיש לנו את ירושלים, אבל רוצים לגור באווירת תל אביב, לגור בצורה חופשית, ולא בצורה שיש משהו מלמעלה שאומר להם מה לעשות (ע"פ מו"ח).

      דבר זה היווה את כל הרקע למלחמת ששת הימים. בדרך כלל, במלחמה יש תכנית מגירה לכל מיני מצבים משתנים. ביחס לירושלים, לא היתה אפילו מחשבה. לא היתה אפילו תכנית מגירה. אילו ירדן לא היתה מצטרפת למלחמה, צה"ל לא היה נכנס לירושלים. ב"ה שברגע האחרון נכנסה ירדן למלחמה וצה"ל נכנס לירושלים, ותוך זמן קצר הכריז מוטה גור "הר הבית בידינו".

      עם ישראל ניסה לברוח מירושלים. ירושלים מהווה קדושה גבוהה מידי, התחייבות גבוהה מידי. אבל הקב"ה לא נותן לנו לברוח. הקב"ה מסמן: ירושלים, השכינה, הם אלו שאמורים להיות במרכז חיינו. הם אלו שאמורים להתוות לנו את הדרך הנכונה במציאות חיינו בארץ ישראל.

print