להתפלל עם העבריינים

הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה

את תפילת יום הכיפורים אנו פותחים במשפט: "על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירים להתפלל עם העבריינים". במי מדובר? מי הם העבריינים?

האגדה מספרת, ששורות אלו נכתבו אודות האנוסים בספרד, שבאו לבית הכנסת יום אחד בשנה – יום הכיפורים. ממילא, היה צורך להתיר להם את השבועות שנשבעו לנוצרים. אולם, זמן חיבורה של תפילת כל נדרי קדם לתקופת האנוסים בספרד; היא נתחברה ככל הנראה בידי המהר"ם מרוטנבורג, כמאתיים שנה לפני כן (עי' נתיב בינה ה'). מסתבר שהמהר"ם התכוון למקרים דומים: עבריינים מסוגים שונים שהיו מגיעים לבית הכנסת.

מהי משמעותה של הצהרה זו כיום? (אנו ממשיכים באמירת הנוסח הקדום, וכנראה שיש לו משמעות גם עבורנו).

זכורני, שבתור נער בעיר תל אביב לא היה כל קושי בשאלה. בכל יום כיפור היו מגיעים לבית הכנסת מאות יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, מחללי שבת ואוכלי שקצים, שהגיעו בכל שנה ושנה להשתתף גם בהם בתפילות יום הכיפורים הזכורים מבית אבא.

אף על פי כן, דומה שיש להצהרת ההיתר להתפלל עם עבריינים משמעות גם בקהילה של יהודים שומרי מצוות.

ייתכן שמשפט זה נאמר בכל אתר בכוונה, לא רק מפני שבכל יום כיפור במהלך הדורות מתפללים יהודים רבים הרחוקים מתורה ומצוות, במקומות שונים בעולם. אולי אנו אומרים אותו גם עבור עצמנו – לדאבוננו, גם אנחנו עבריינים…

אם כך, מיהו המתיר לנו להתפלל? כיצד ניתן לומר "אנו מתירים", כאשר אנו מעידים על עצמנו שגם אנחנו עבריינים? דרשות הר"ן מציע כי עלינו כציבור חל כעין 'ביטול בשישים'. לא רק כמות אחת של איסור שנפלה לשישים כמויות של היתר בטלה, אלא איסורים גם מבטלים זה את זה. כך, למשל, אם נתערבו 59 כמויות בשריות של היתר בכמות אחת של חלב ובכמות אחת של דם, התערובת מותרת באכילה (מעיקר הדין) – האיסור מצטרף להיתר בכדי לבטל איסור אחר. באותו אופן, כאשר יש ציבור בו לכל אחד חטא אחר, עצם ההשתייכות לציבור גורמת לחטא להתבטל באחרים. אמנם בכל פרט יש חטא, אך בכל אחד יש גם תיקון בדיוק באותה נקודה בה חטא חברו.

ביטול זה, אינו טכני בלבד. הציבור, כשהוא מאוחד, אכן מצליח לשלב כוחות ותיקונים באופן מלא ומושלם. כל אחד מאיתנו, כחלק מהציבור, משתתף בהיתר חטאי האחרים!

ייתכן שניתן להציע משמעות נוספת. ייתכן, שבהיתר התפילה עם עבריינים איננו מתכוונים לבית הכנסת שלנו בלבד, ואולי אפילו לא לבתי כנסת בכלל: אנו מתכוונים לכל היהודים בעולם. בדרך כלל אנו רגילים לאהוב אנשים שחושבים כמונו. קשה לנו לאהוב אנשים שחושבים אחרת, ובמיוחד אנשים שחושבים הפוך מאיתנו. קשה לנו לאהוב אנשים הרחוקים מתורה ומצוות, אנשים אנטי דתיים וכדומה. אך זו משימתנו, ביום הכיפורים: אנו מתירים להתפלל עם העבריינים!

גם כאשר אנשים חושבים הפוך זה מזה, הם יכולים להתקרב ולאהוב זה את זה. הרב קוק הותקף על ידי הרידב"ז, בטענה שהוא מתקרב לחופשיים יותר מהראוי. השיב לו הרב קוק (אגרת תקנ"ה): 'החופשיים יודעים שאיני חלק מהם ומתומכיהם. אלא שהם נאלצים להודות, שאני אוהב אותם אהבה מלאה' . מטרתנו ביום הכיפורים, בהיתר התפילה עם העבריינים, היא לאהוב את כולם אהבה מלאה; גם את השונים מאיתנו וגם את אלו שאנו כועסים על דעותיהם.

ומתוך האהבה שלנו איש לרעהו, בע"ה נגיע לחיבור מלא בין הקב"ה וכנסת ישראל.

print