רואים את הקולות

      "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן, וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק".

      כיצד ייתכן שכל העם "רואים את הקולות" – כיצד ניתן לראות קולות?

      אפשרות אחת היא כמובן, שזהו נס מעבר להבנתנו. כשם שכל מעמד הר סיני הוא דבר שאיננו נתפס בצורה אנושית, כך גם ראיית הקולות.

      למשל, ייתכן שבאמת ישנה אפשרות לראות קולות. אנו יודעים כיום שעל ידי קולות ניתן באמצעות אולטרסאונד לרשום צורה. ישנם גם מחקרים שהקולות יוצרים גלים מסוימים המסוגלים ליצור צורה.

      אפשרות אחרת, שאולי "רואים" משמעותו איננה ראייה אלא הבנה. בפרשת ראה התורה אומרת: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". שם לא מדובר במשמעות של ראייה, אלא של הבנה, ואולי גם ביחס לקולות במעמד הר סיני, הבין עם ישראל את משמעות הקולות, ואת עוצמת ההתגלות שהיתה סביבו.

      ייתכן להבין גם בדרך אחרת. ישנו הבדל בין חוש השמיעה לחוש הראיה. חוש הראיה הוא חוש ממשי, מציאותי. כאשר אדם רואה משהו, הרי שיש בכך משהו ברור ומוחלט, למרות שיש בכך גם משהו מוגבל, כי הראיה היא ראיית המציאות.

      מאידך, כאשר אדם שומע הרי שאין כאן דבר מוחשי וברור. אדם שומע קולות, ואת הקולות הוא מתרגם למשמעות. למשל, אדם יודע שקולות מסוימים משמעותם היא מילה מסוימת, ואם כך, כשהוא שומע קול זה, הוא מדמיין מילה זו. אדם שומע כסא ממילא הוא מדמיין לעצמו כסא. כך גם לגבי קולות אחרים בטבע: אדם שומע ציוץ של ציפורים הרי שהוא מדמיין ציפורים.

      בשמיעה, אדם יכול לדמיין גם דברים שהם מעבר למציאות. אדם יכול לדמיין דברים גבוהים, עמוקים ועליונים. דברים שאינם קיימים במציאות אלא רק במחשבה והבנה הפנימית. אמנם, דבר זה איננו מוחלט. הדמיון נותן עוצמה ומעוף, אך איננו מדויק כמו המציאות.

     אדם שלא ראה הר געש, יכול לנסות לדמיין מהו הר געש, אבל לא יצליח לעולם להגיע לדמיון מוחלט. אדם שלא ראה עץ מסוים לא יכול לדמיין אותו בצורה מלאה.

     עדות כולה אמורה להיות מבוססת על ראיית המציאות. עדות לא אמורה להיות מושפעת ממחשבות או מדמיונות. עדות לא אמורה לשפוט את הסיבות למעשה וכדומה, אלא רק את המעשה עצמו, רק את המציאות עצמה.

      במעמד הר סיני, עם ישראל הגיע למציאות שבה הוא היה מסוגל לראות את המציאות הפנימית. לראות בראייה מוחשית, את הצדדים הא-לקיים של המציאות. אותם צדדים שאי אפשר לראותם כי הם מעל המציאות, הצליח עם ישראל לראות במעמד הר סיני. עם ישראל לא היה צריך לדמיין את ההופעה האלקית, הוא ראה בצורה הברורה והישירה, כיצד מציאות ה' היא הנמצאת בכל מקום בעולם, היא היוצרת את כל המציאות.

 

"אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו" –

      אנחנו אומרים בהגדה משפט זה. לכאורה הוא תמוה. אמנם, ניתן להבין בכל הדיינו, שמשמעות העניין היא "דיינו להודות". דהיינו שגם על כך יש להודות. אולם, מה המשמעות של עמידה לפני הר סיני, מבלי לקבל את התורה?

      כנראה, שיש משמעות לעצם העמידה לפני הר סיני. השפת אמת (תרל"ז, פנים בפנים) מבאר שלמרגלות הר סיני קיבלנו את ההכנה, את הכוח הפנימי והנפשי לקבל את התורה.

     גם אנחנו היום, יכולים וצריכים להמשיך את ראיית הקולות. ראיית הקולות, היא תנאי לקבלת התורה. הבנת המציאות הפנימית של העולם, של התורה. הבנה שהתורה היא מעבר למציאות, מאפשרת לנו ללמוד תורה לא כחכמה רגילה, אלא כדבר שעומד ביסוד כל העולם, כחפץ של הקב"ה, כדבר שהוא מנתב את המציאות שלנו, אך נובע מנקודה פנימית, הרבה מעבר למציאות המוחשית.

     עם ישראל ראה את הקולות, ראה בצורה מוחשית את המציאות הפנימית, את מציאות ה' בעולם. כעת, יכולים גם אנו הצאצאים לחוש, לדמיין ולהרגיש את אותו חזיון שראו אבותינו. מכוח אותו חזיון, גם אנו יכולים להגיע לעוצמת התגלות, לעוצמות פנימיות של מציאות ה' בעולם. השפת אמת (תרל"ז, ד"ה בפסוק) כתב שלא כתוב "ראו" את הקולות, אלא "רואים", והסביר: "פירוש, שכל מה שבני ישראל רואים ומשיגים בכל דור ודור – הכל מאותם הקולות!".

      קול ה' מהדהד בעולם, ואנחנו צריכים להקשיב ולשמוע, לחוש ולראות את המסר והשליחות שבה ה' מוליך אותנו .

    

    

print