מוסר וצדק: אלוקי או אנושי?

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם… וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם, וַיֹּאמֶר: מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם? מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב? וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ: כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱ-לֹהִים. כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱ-לֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו (שמות י"ח, יג-טז).

מדוע משה עונה כך? הייתכן שמשה לא הבין את כוונת יתרו? הרי ברור שיתרו איננו שואל אילו דברים משה עושה, אלא הוא שואל כיצד משה שופט לבדו את העם מן הבוקר עד הערב!

מערכת המשפט הרגילה בעולם מנסה בעזרת הצדק לפתור סכסוכים בין אנשים. לעומתה, במשפט העברי ברור שמלבד הראייה האנושית "המשפט לא-לוהים הוא": "כי יבוא אלי העם לדרוש א-להים". כללים ויסודות במשפט העברי עוברים מדור לדור, וכמה מהם – הלכה למשה מסיני. בתוך הכללים הללו הדיינים משלבים ראייה אנושית וצדק אנושי. ממילא, הצדק האנושי מוביל למשפט אלוקי.

כיום יש שלוש רשויות: רשות מחוקקת, רשות מבצעת ורשות שופטת. מי קובע את החוקים? מי מחליט אילו דברים צודקים ומוסריים ואילו לא? ביהדות, התורה קובעת את הדברים האלה, ולאחר הקביעה השופטים יכולים ליישם את חוקת התורה. במשפט האזרחי רק העם יכול לקבוע את הדבר באמצעות הכנסת, הרשות המחוקקת, שיושבים בה נבחרי הציבור. הנבחרים יכולים להחליט מה נכון ומה מוסרי עבורם. רשות אחרת היא הרשות השופטת, בתי המשפט, שאנשים חכמים, נבונים וישרים נבחרים לשבת בהם, והם אמורים ליישם את החוק במציאות. במציאות היום בארץ יש, לצערנו, שיבוש – הרשות השופטת הופכת לעתים להיות הרשות המחוקקת. זאת בעיה גדולה מאוד כיוון שאורחות החיים, העמדה הפוליטית ותפיסת הדת עשויות להשפיע מאוד על הגדרת החוק. ולכן, במערכת שאינה נוהגת על פי דבר א-לוהים הדבר הזה יכול להיקבע על ידי העם לבדו! וזאת תשובת משה ליתרו, "כי יבוא אלי העם לדרוש א-להים". אין אנו רוצים רק מערכת משפט של מוסר אנושי, אלא מערכת משפט שהמוסר האנושי שבה בנוי על מוסר הא-לוהים.

הרמב"ן מסביר שמשה חשב שדמות אחת צריכה לשלב הן את סמכות התורה וההלכה, הן את מערכת המשפט, הן את הצדיק שבאים אליו בבקשות שונות (למשל שיתפלל על חולים). מאחר שיתרו הציע הצעה החל הפיצול בין הרשות המנהיגה לרשות המחוקקת ולרשות השופטת.

מסתבר לומר שמשה רבנו היה מנסה בכל מקרה ליצור במוקדם או במאוחר מערכת משפט מסודרת, הדומה לזו שהציע יתרו. אלא שמדובר בתהליך שאינו קצר: צריך ללמד את חוקי הא-לוהים ואת תורותיו; השופטים צריכים להכיר את מערכת החוקים כדי שמשפטם יהיה נכון על פי דין תורה ועל פי חוקי הא-לוהים. אמירת "נבול תיבול" של יתרו זירזה את משה להתחיל בתהליך בשלב מוקדם יותר.

ממורי ורבי, הרב יהודה עמיטל זכרונו לברכה, שמעתי הסבר אחר דרך סיפור יפה.

פעם בא ר' משה מקורביל אל האדמו"ר ר' ישראל מאפטא, ה'אוהב ישראל' (ר' משה היה רב בעצמו, אך היה נודד בין האדמו"רים כדי ללמוד ממנהגיהם). בערב שבת הלך האדמו"ר לבית הכנסת לפני שהקהל הגיע, והתחיל לומר שיר השירים בדבקות רבה.

ר' משה התבונן באדמו"ר שזה עתה טבל והיה לבוש בשטריימל של שבת. הוא הסתכל כיצד האדמו"ר אומר את שיר השירים, וניצוצות עולים מגרונו. ממש קודש הקודשים.

לפתע, נכנס אדם אחד שהיה לבוש בבגדים של רפת, מלוכלך מריח הדיר, וניגש אל הרב. ר' משה התבונן ותהה: מה השאלה החשובה שהתעוררה לאותו אדם, עד כדי כך שבא וניגש כך אל הרב? הוא שמע את הרפתן פונה אל הרב: "רבי, הפרה שלי עומדת ללדת ואני מפחד שהיא תמות". הרב נתן לו עצה מה לעשות, והלה הלך.

ר' משה כעס מאוד. כיצד אפשר להפריע לרב בזמן כזה בשאלה פחותת ערך כל כך? כיצד אפשר להיכנס בבגדי רפת לקודש הקודשים? לאחר הסעודה הוא פנה אל האדמו"ר ושאל אותו לפשר העניין.

ענה לו האדמו"ר: החושב אתה שהרפתן צעק "פרה פרה"? הרפתן צעק: "רעבע, רעבע"! הרפתן רוצה לדבר עם הרעבע, אך אין לו נושא שידבר אתו עליו. האם ידבר אתו על סוגיה בגמרא? האם ידבר אתו על הרמב"ם? על מה יוכל הרפתן לדבר עם הרעבע? סוף סוף מצא הרפתן תירוץ – הפרה! הפרה היא הדרך להגיע אל הרעבע, הפרה היא העילה להיות במחיצת הרעבע!

זה מה שמשה אמר ליתרו. העם רוצה קשר עם משה רבנו, ולכן הוא בא עם בעיות קטנות למכביר. אנשים אחרים לא יפתרו את הבעיה שכן העם רוצה קשר עם משה, ולכן "כל העם נצב עליך מן בוקר עד ערב".

אמנם, בסופו של דבר הבין משה שעל אף האידיאל הזה אין אפשרות לבצע זאת משום ש"נבול תיבול". אך הרצון והעיקרון נשארו, וממילא נשארה לתמיד האפשרות למי שבכל זאת מעוניין בכך, לגשת ישירות אל משה רבנו.

גם אנו צריכים לדעת שכאשר בא אלינו מישהו לשאול או להתייעץ, לא תמיד הוא מעוניין רק בשאלה ובעצה. לעתים הוא מעוניין בחיבור ובקשר. ננסה ללמוד להקשיב לרצון האדם הפונה אלינו, ולתת לו מענה שיענה על צרכיו האמיתיים.

print