בס"ד

לא תחמוד – הנחיה לחיים מאושרים

      הדיבר האחרון בעשרת הדברות הוא איסור "לא תחמוד" (שמות כ', יג):

"לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ; לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ".

      ר' אברהם אבן עזרא בפירושו (שם) מעלה קושי גדול: כיצד ניתן לצוות על הלב שלא לחמוד? כיצד ניתן לצוות על רגש ועל פנימיות הנפש? האם יש לאדם שליטה על מה שבלבו? וכך כותב האבן עזרא (הפירוש הארוך):

אנשים רבים יתמהו על זאת המצווה. איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו כל מה שהוא נחמד למראה עיניו?

      ניתן לחשוב על כמה כיוונים לתשובה לשאלה זו:

      הדרך הראשונה היא שאכן האיסור אינו בלב. יש רבים הסבורים שדווקא אם לוקח בפועל עובר על "לא תחמוד". כלומר: אם אדם חומד חפץ של חברו ומשדל אותו למכור לו, למרות שהלה אינו רוצה בכך – הרי שעובר ב"לא תחמוד".

      דרך שנייה מביא האבן עזרא עצמו, במשל לבת מלך:

ועתה אתן לך משל: דע, כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה, והוא ראה בת מלך שהיא יפה, לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה, כי ידע כי זה לא ייתכן, ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים, שיתאווה שיהיה לו כנפיים לעוף השמים ולא ייתכן להיות. כאשר אין אדם מתאווה לשכב עם אמו, אף על פי שהיא יפה, כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו.

ככה כל משכיל צריך שידע כי אישה יפה או ממון, לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו, רק כאשר חלק לו ה'… ובעבור זה, המשכיל לא יתאווה ולא יחמוד. ואחר שידע שאשת רעהו אסרה השם לו, יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי. על כן הוא ישמח בחלקו ולא ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו, כי ידע שהשם לא רצה לתת לו, לא יוכל לקחתו בכוחו ובמחשבותיו ותחבולותיו, על כן יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו.

      אם כך, דברים שאינם שייכים כלל להשגתך – אינך חומד. באופן דומה הסתכל על כל הדברים שאינם שלך – על כל האיסורים, וכך לא תחמוד אותם. חשוב על הדבר שלבך חומד עליו כמו על "בת-מלך", כלומר: כדבר בלתי ניתן להשגה, כדבר שלא שייך לעולמך. כך ממילא הלב לא יחמוד אותו.

      אך נראה שניתן להסביר בדרך שלישית. האבן עזרא בסיום דבריו אומר: "על כן הוא ישמח בחלקו ולא ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו". באיסור זה התורה מלמדת אותנו להעריך את מה שיש לנו ולשמוח בכך.

      משמעות הדברים היא שהאיסור לחמוד אינו משום שהדברים של השני אינם בהשגתך, אלא כיוון שאתה מבין כמה יש לך; אתה מבין שכל כך הרבה נתן לך הקב"ה. במקום לחפש את מה שאין לך – חפש את מה שיש לך, ותראה שאין צורך כלל לחמוד (עיין כלי יקר).

      ייתכן ששני ההסברים האחרונים יונקים למעשה מאותו שורש. כשאתה מנסה לשכלל את עצמך, אל תחפש אצל אחרים. אל תתמקד בדברים שיש לאחרים, אלא בדברים שיש לך. חפש את הפיתוח שלך בתוך המגרש שלך. שם נתן לך הקב"ה את כל הכוחות בכדי לפעול ולהתפתח. כמובן שצריך להוסיף ולפתח במלוא העוצמה כל מה שאתה יכול, אבל לפי המידה המתאימה לך, ולא לפי זו המתאימה לאחר.

      קנה את הדברים המתאימים והנדרשים לך, והמתאימים ליכולות שלך. אל תקנה לפי יכולותיו של החבר.

      קנה בגדים המתאימים לך (ולהלכה) ולא לפרסומות ולאופנה.

     הנחיית התורה היא לדעת שבתוך המציאות שלך תוכל למצוא את העושר והאושר שלך. אם תחפש במקום אחר – לא תהיה מאושר. חפש בתוך עצמך, ונסה לפתח, לשכלל ולראות את כל הטוב שנתן לך הקב"ה, וכך תגיע לאושר אמיתי.

print