מה מטרת האש בקבלת התורה?  

הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה

      התורה מספרת על האש שהיתה במעמד הר סיני (שמות פרק יט, יח):

 וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד.

      מה היתה מטרת האש? התורה אומרת שהדבר גרם לעם לחרדה. לאחר מעמד הר סיני התורה מבארת יותר (שמות פרק כ, יד-טז):

וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק:  וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת:  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ:

      העם רואה את הקולות והלפידים, רואה את האש, ומתרחק. העם אף מפחד שימות. משה אומר לעם, שמטרת האש היא להביא את העם ליראת שמים. כיצד האש מביא ליראת שמים? בפשטות, הוא מביא לפחד, ומביא ליראה מה'.

      כך גם בפסוקים בספר דברים, המתארים את מעמד הר סיני (דברים ה'). הפסוקים מדברים על "אש", ומדגישים "יראתם מפני האש". יתרה מזו, עם ישראל מפחד ממש שמא ימות מן האש הגדולה:

(כא) וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וָחָי:

(כב) וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ:

(כג) כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי:

      לכאורה פסוקים אלו מראים על יראה ואולי יראת הרוממות. אולם, ייתכן שהאש מסמל לא רק יראה במובן הפשוט, אלא גם אהבה!

      ניתן לראות בכמה מקומות, שהאש מסמלת גם צדדים אחרים. במקומות רבים האש מופיע כסימן להתגלות, וקשה לדעת את טיבה. במקומות רבים מאוד מופיעה האש כדבר השורף, הורס ופוגע. אולם, יש גם מקומות אחרים.

      עמוד האש מתואר כמאיר לעם ישראל. האש יכולה לא רק לשרוף, אלא גם להאיר, אולי לא רק בצורה הטכנית של סיוע על ידי אור, אלא של אור המראה את הצדדים היפים והטובים בעולם. עמוד האש גם היה מגן מפני חיות רעות וכדומה, כדברי חז"ל. האשמתוארת גם כמגנה על עם ישראל. כך מפורש בזכריה (ב', ט):

 וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם יְקֹוָק חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ: פ

      כך מדובר על חומה של אש, השומרת ומגינה על עם ישראל.

      יתירה מזו. בשיר השירים (ח', ו) מצאנו את האש כסמל לאהבה:

(ו) שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה:

(ז) מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ: ס

      האהבה משולה לאש. האהבה עזה כאש. ובפסוק הבא מתואר ש"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה", כלומר, שמים רבים לא יוכלו לכבות את אש האהבה שבין הקב"ה וכנסת ישראל, המתוארת בפסוק הקודם.

      גם ביחס להתגלות ה' בבית המקדש ניתן לחוש את האהבה הנוצרת מהתבוננות ברדת האש מן השמים.

      כך מתוארת בדברי הימים (ב פרק ז פסוק ג) התגלות ה' באש בבניין בית המקדש:

וְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רֹאִים בְּרֶדֶת הָאֵשׁ וּכְבוֹד יְקֹוָק עַל הַבָּיִת וַיִּכְרְעוּ אַפַּיִם אַרְצָה עַל הָרִצְפָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְהוֹדוֹת לַיקֹוָק כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

      התגלות ה' באש לא הביאה לכך שהעם עמד ופחד, לא הביאה לידי כך שהעם התרחק מן האש, אלא הביאה לידי כך שהעם רואים את האש "וישתחו והודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו".

      התגלות ה' באש הובילה להודאה, לשמחה, לתחושה של "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו".

      אם כך, האם האש בהתגלות סיני סימלה ענישה וכיליון, או שמא סימלה חיבור ואהבה?

      מסתבר שעם ישראל חש בשני הדברים: עם ישראל רואה את האש הגדולה, רואה את רוממות ה', אולי אפילו מפחד. אולם, דווקא האש המפחידה והשורפת מראה לעם ישראל את האהבה האדירה שבין עם ישראל ואלקיו. נעיין שוב בפסוקים שהבאנו בתחילת דברינו.

(כא) וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וָחָי:

(כב) וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ:

(כג) כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי:

      אמנם בפסוק כב עם ישראל מפחד שמא ימות, אולם, בפסוק שלפניו ובפסוק שלאחריו עם ישראל מדגיש דבר חשוב: "היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי"; "כי מי כל בשר אשר שמע קול א-לקים מדבר מתוך האש כמונו ויחי".

      עם ישראל מודע לכך, שהמציאות שהוא חווה היא בלתי אפשרית בעולם הזה. עם ישראל מודע לכך שאין מציאות שבה אדם יהיה במעמד כזה ויישאר חי. עם ישראל מודע לכך שאין לאף אחד בעולם, מציאות של קשר וקרבה שבין ישראל והקב"ה: "מי כל בשר אשר שמע קול א-לקים מדבר מתוך האש כמונו ויחי".

      במעמד הר סיני (בדברים ה') התורה חוזרת שבע פעמים על המילה "אש". מילה זו היא המילה המנחה בפרשייה. החזרה על "אש" שבע פעמים והדגש על האש במקומות רבים בתורה המתארים את מעמד הר סיני, מביאים אותנו להבין שהאש תסייע בידינו להבין את טיב הקשר שבין כנסת ישראל לקב"ה.

      התגלות ה' באש נראה כמפחידה, ובאמת לעתים היא "אש אוכלה". אבל, כשעם ישראל שומר תורתו, הרי שהאש עוזרת ומאירה ולא שורפת, כפי שעשה עמוד האש "להאיר להם". הקב"ה איננו מעוניין ביחס לישראל בצד של האש השורפת, ולעתים אף כשאולי היו ראויים דווקא לשריפה, אומר הקב"ה לאליהו (מלכ"א, י"ט, יב): "וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ יְקֹוָק וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה". אליהו רוצה לראות את ה' כאש האוכלת ופוגעת בחוטאים. אולם, ה' דווקא איננו חפץ באש כזו (פרט למקרים חריגים).

      ביחס לעם ישראל, האש אפילו שומרת ויוצרת חומת מגן "ואני אהיה לה האום ה' חומת אש סביב" (זכריה, ב', ט)האש הגדולה שיכולה לפגוע אך איננה פוגעת, מראה על קשר מיוחד "הסנה איננו אוּכּל". האש שאיננה פוגעת מראה על הייחוד של עם ישראל, שהקשר בינו לבין להקב"ה, טבעי ומתחבר, ולכן גם משאיר את עם ישראל חי.

      פתאום מתברר, שהאש שיכולה לשרוף, מהווה חימום וחיבור של קרבה ואהבה"עזה כמוות אהבה… רשפיה, רשפי אש שלהבתי-ה" (שה"ש, ח'); פתאום מתברר שהאש מסמל קשר עמוק בין הקב"ה וכנסת ישראל, קשר של אהבה וחיבור שלא נפסק "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה".

print