"ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם… וירא חתן משה את כל אשר הוא עושה לעם, ויאמר: מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם? מדוע אתה נצב לבדך וכל העם נצב עליך מן בוקר עד ערב?
ויאמר משה לחתנו: כי יבא אלי העם לדרוש א-להים. כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חוקי הא-להים ואת תורותיו" (שמות, י"ח, יג-טז)

מהי תשובת משה? האם משה לא הבין שיתרו איננו שואל 'מה הוא עושה' טכנית, אלא כיצד הוא ניצב לבדו מן הבוקר על הערב?!

מערכת משפט עולמית, מנסה למצוא את הצדק המתאים בכדי לפתור סכסוך בין אנשים. מערכת משפט עברי, יש בה הבנה, שמלבד הראיה האנושית, אמור המשפט להיות משפט אלקי "כי יבוא אלי העם לדרוש אלקים". כללים ויסודות במשפט העברי עוברים מדור לדור, וחלקם – הלכה למשה מסיני. את הכללים הללו משלבים הדיינים בראייה אנושית, בצדק אנושי. ממילא, מוביל הצדק האנושי למשפט אלקי.

כיום ישנה 'רשות מחוקקת' ו'רשות שופטת'. מי קובע את החוקים? מי יחליט מה צודק ומה מוסרי? ביהדות, דבר זה נקבע על ידי התורה. לאחר הקביעה הזו, יכולים השופטים ליישם את חוקת התורה. במשפט האזרחי דבר זה יכול להיקבע רק על ידי העם, על ידי הכנסת שהם נבחרי הציבור. הם יכולים להחליט מה נכון ומה מוסרי עבורם. רשות אחרת היא הרשות השופטת, שכאן נבחרים אנשים חכמים, נבונים וישרים, שאמורים ליישם את החוק במציאות. במציאות היום בארץ, יש לצערנו שיבוש שבו הרשות השופטת, הופכת לעתים להיות הרשות המחוקקת. דבר זה מאוד בעייתי, כיוון שאורחות חיים, חשיבה פוליטית וחשיבה דתית, עשויות להשפיע מאוד על הגדרת החוק, ולכן, במערכת שאינה אלקית, דבר זה יכול להיקבע על ידי העם לבדו! וזו תשובת משה "כי יבוא אלי העם לדרוש אלקים". אין אנו רוצים רק מערכת משפטית של מוסר אנושי, אלא מוסר אנושי שבנוי על מוסר אלקי.

הרמב"ן מסביר, שמשה חשב שצריכה להיות דמות אחת שתשלב הן את הסמכות התורנית הלכתית, הן את הדמות השופטת, והן את דמות ה'צדיק' שבאים אליו בבקשות שיתפלל על חולה וכדומה. אם כך, בעקבות הצעת יתרו, החל הפיצול בין הרשות המנהיגה, לרשות המחוקקת ולרשות השופטת.

מסתבר שמשה רבנו היה מנסה בכל מקרה לעבור בשלב כלשהו למערכת משפט מסודרת, הדומה לזו שהציע יתרו, אלא שדבר זה לוקח זמן. צריך ללמד את חוקי האלקים, את תורותיו. השופטים צריכים להכיר את מערכת החוקים, כדי שמשפטם יהיה נכון, ויהיה על פי דין תורה, על פי חוקי האלקים. אמירת "נבול תיבול" זרזה את משה להתחיל במהלך בשלב מוקדם יותר.

ממורי ורבי הרב יהודה עמיטל זכרונו לברכה, שמעתי הסבר אחר, דרך סיפור יפה.

פעם בא ר' משה מקורביל אל האדמו"ר ר' ישראל מאפטא, האוהב ישראל ( ר' משה היה רב בעצמו, אך היה נודד מאדמו"ר לאדמו"ר כדי ללמוד ממנהגיהם ). בערב שבת הלך האדמו"ר לבית הכנסת לפני שהקהל הגיע, והתחיל לומר שיר השירים בדבקות רבה.

ר' משה התבונן באדמו"ר שזה עתה טבל והיה לבוש בשטריימל של שבת. הוא הסתכל כיצד האדמו"ר אומר את שיר השירים, וניצוצות עולים מגרונו. ממש קודש הקודשים.

לפתע, נכנס אדם אחד, לבוש בבגדים של רפת, מלוכלך מריח הדיר, וניגש אל הרב. ר' משה התבונן ותהה: מה השאלה החשובה כל כך שהתעוררה שהלה ניגש כך אל הרב? הוא שמע את הרפתן פונה אל הרב: "רבי, הפרה שלי עומדת ללדת ואני מפחד שתמות". הרב נתן לו עצה מה לעשות, והלה הלך.

ר' משה כעס מאוד. כיצד אפשר להפריע לרב בזמן כזה בשאלה כה פחותת ערך? כיצד אפשר להיכנס בבגדי רפת לקודש הקודשים? לאחר הארוחה הוא פנה אל האדמו"ר ושאל אותו על כך.

ענה לו האדמו"ר: האם אתה חושב שהרפתן צעק "פרה פרה". הרפתן צעק: "רעבע, רעבע". הרפתן רוצה לדבר עם הרעבע, אך אין לו על מה לדבר איתו. האם ידבר איתו על סוגייה בגמרא? האם ידבר איתו על הרמב"ם? איזו שיחה משותפת יכול למצוא עם הרעבע? סוף סוף מצא הרפתן תירוץ – הפרה! הפרה היא הדרך להגיע את הרעבע, הפרה היא העילה להיות במחיצת הרעבע!

זה מה שאמר משה ליתרו. העם רוצה קשר עם משה רבנו, לכן הוא בא עם כל מיני בעיות קטנות. אנשים אחרים לא יפתרו את הבעיה, שכן העם רוצה קשר עם הרעבע ולכן "כל העם נצב… מן בוקר עד ערב".

אמנם, בסופו של דבר, משה הבין שלמרות אידיאל זה, הרי שאין אפשרות לבצע זאת "נבול תיבול", אך הרצון העקרוני נשאר, וממילא תמיד נשארה האפשרות למי שבכל זאת מעוניין בכך, לגשת ישירות אל משה רבנו.

צריכים גם אנו לדעת, שכאשר בא אלינו מישהו לשאלה או לעצה, לא תמיד הוא מעוניין רק בעצה עצמה. לעתים הוא מעוניין בחיבור, בקשר. ננסה ללמוד להקשיב לרצון הפונה אלינו, ולתת לו מענה שיענה על צרכיו האמיתיים.

print