בס"ד

נחמו נחמו עמי

מפורסמת הגמרא בסוף מכות (כד:) המספרת על הוויכוח שבין ר"ע לחכמים:

Œ מכות כד:

שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעובגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכיןור"ע מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו, מקוםשכתוב בו: (במדבר א') 'והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו' ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב: (ישעיהו ח') ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהבן יברכיהו, וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני! אלא, תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב: מיכה ג' לכן בגללכםציון שדה תחרש [וגו',] בזכריה כתיב: (זכריה ח') 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובותירושלם', עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה – הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו שלזכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה – בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשוןהזה אמרו לו: עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתי.

 

דברי הגמרא דורשים ביאור רב:

א.      מה חשבו החכמים? האם הם לא ידעו את נבואתו של זכריה? האם הם לא ידעו שבעתיד יהיה טוב? האם הם לא ציפו לגאולה?

ב.      מדוע ר"ע אומר לחכמים "מפני מה אתם בוכים"? האם אין זו שאלה רטורית? האם לא ברור מדוע הם בוכים? ואולי הדבר נובע מגישתו של ר"ע ש"כל מה שעושה הקב"ה גם זו לטובה", אבל קשה להניח שגישה זו מונעת בכי ממקרה רע, שעליו יש לבכות בכל מקרה.

ג.        ר"ע עצמו מתנהג באופי כפול, כי גם הוא מסכים אתם, שהרי גם הוא קרע את בגדיו!

ד.       "עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה…" – האם צריך חיזוקים מהמציאות כדי להאמין בדברי הנביאים?

 

מדברי המהר"ל (נצח ישראל, פרק כ"ג) מבואר עיקרון חשוב.  המהר"ל רואה את החורבן כחלק מסדר העולם. החיסרון נועד כדי לתקן את העולם. האבלות על ירושלים מראה על חיסרון זה, ורק דבר זה מאפשר להביא את הבניין אחר כך. "שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה" – רק מי שמתאבל, רק מי שמרגיש את החיסרון, יכול להגיע למשוש, יכול להגיע לבניין.

דבר שלם לא יכול להיבנות עוד. רק לאחר הרגשת החיסרון, ניתן להביא לבניין. זהו סדר העולם: תחילה יש חורבן ורק מתוך החסר ניתן לעשות בניין. מי שאינו מתאבל על ירושלים, מרגיש עצמו כשלם, וממילא לא יכול לראות את הבניין. צריך לחוש את החיסרון כדי לבנות את הבניין.

     לפי דברי המהר"ל, לחיסרון יש משמעות! לחורבן יש תפקיד! על ידי החורבן, על ידי החיסרון, ניתן להתחיל בבניית הבניין. צריך לחוש את ההעדר כדי שניתן יהיה לבנות. צריך להבין את הקושיה ולהפנים אותה, כדי שניתן יהיה לתת לה תירוץ.

     רעיון זה מורחב במהר"ל במקומות נוספים. ננסה לראות את דבריו בבאר הגולה (הבאר הרביעי).

     מפורסם מדרש חז"ל (בראשית רבה ג', ז)  על כך שהקב"ה ברא עולמות והחריבן.

המהר"ל מביא קושי רב על מדרש זה:

המהר"ל כותב שישנם אנשים שהתקשו מאוד במדרש: האם מדובר חס ושלום על אומן סוג ד', שאיננו מצליח בפעמים הראשונות לעשות את הכלי ולכן הוא שובר את כל היצירות הקודמות שלו? מה משמעות הדברים שהקב"ה ברא עולמות והחריבן? האם הוא לא הצליח חס ושלום ביצירותיו הקודמות?

מבאר המהר"ל: כאשר נברא משהו, הרי שהוא הדבר המשמעותי בעולם. אולם, כאשר נברא אחר כך משהו טוב יותר, הרי שהדבר הראשון הופך להיות מבוטל. ועל פי השלמת הדברים מדברי המהר"ל הקודמים: העולמות הקודמים לא היו לחינם. הם נועדו כרקע לבניין העולם הנוכחי. היה צורך בעולמות הקודמים והיה צורך בחורבן שלהם, כדי להכין את הרקע לעולם הנוכחי. היה צורך בתוהו ובוהו, כדי שמתוך הריקנות וההיעדר, יהיה ניתן לבנות עולם.

 

     לפי דברי המהר"ל ניתן לבאר את דברי ר"ע. היה ברור לר"ע ולחכמים שבעתיד יהיה בית מקדש. ר"ע לא חידש את העובדה של העתיד הטוב. ר"ע חידש שהחורבן עצמו הוא הכנה לקראת הבניין! ר"ע חידש שרק על בסיס החורבן, על בסיס הבנת ההיעדר, ניתן לבנות את הבניין! החורבן נועד כדי שיהיה אפשר לבנות על גביו משהו גבוה יותר!

 

     יסוד זה מנחם ומחזק גם במציאות שלנו. עברנו תקופה קשה, הרוגים ופצועים, נזקים גדולים לתושבי הדרום. אולם, אנו מאמינים, שעצם התהליך שעברנו, יש בו משמעות. התהליך עצמו, למרות הקושי שבו, חיזק את עם ישראל והוסיף נדבך בשלבי הגאולה (עיינו בכך גם בדבר תורה של שבת שעברה, שבת דברים).

נתפלל אל הקב"ה: "נחמו נחמו עמי" – שישלח לנו נחמה ויראנו כיצד המציאות הקשה שאותה חווינו, הביאה את כנסת ישראל למקום גבוה יותר, טוב יותר ומתוקן יותר. שנשמע בשורות טובות בע"ה.

print