ואתחנן – תפילות לבטלה?!

הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה

בפרשתנו, מתחנן משה רבנו ומבקש מה' להיכנס לארץ:

(כג) וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר:

(כד) אֲ-דֹנָי ה' אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ:

(כה) אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן:

חז"ל במדרש (דברים רבה, וזאת הברכה יא) כותבים שמשה רבינו התפלל 515 תפילות, שהן בגימטריה ואתחנ"ן. משה רבנו אף נימק לקב"ה, שהוא הצטער צער גדול וטרח רבות בכדי להפוך את עם ישראל למאמינים בקב"ה, וכפי שהיה שותף לצער, ראוי הוא שיהיה שותף גם לטובה!

"ומנין שהתפלל משה באותו הפרק חמש מאות וחמשה עשר פעמים שנאמר (דברים ג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר ואתחנן בגימטריא הכי הוי, באותה שעה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע גלוי וידוע לפניך יגיעי וצערי שנצטערתי על ישראל עד שיהיו מאמינים לשמך כמה צער נצטערתי עליהם במצות עד שקבעתי להן תורה ומצות אמרתי כשראיתי בצרתן כך אראה בטובתן ועכשיו שהגיע טובתן של ישראל אתה אומר לי לא תעבור את הירדן הזה".

אולם, הקב"ה לא מקבל את תפילתו:

(כו) וַיִּתְעַבֵּר יְקֹוָק בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה:

ה' אף אומר לו "רב לך" – אינני רוצה לשמוע עוד תפילות בנושא זה.

במדרש אחר (פתרון תורה, וילך) אף מוסיפים, שלמרות זאת כמעט ולא היתה ברירה. תפילתו של משה היתה כה חזקה, עד שכמעט 'אילצה' את הקב"ה לקבלה. באותו רגע אמר הקב"ה:

באותה שעה מה עשה הקדוש ברוך הוא? הכריז בכל רקיע ורקיע שלא תקבלו תפלתו של משה ולא תעלו אותה לפני מפני שהחתמתי עליו גזר דין… באותה שעה מה עשה הקדוש ברוך הוא? קרא לכל שרי רקיע ורקיע, אמר להם: רדו בבהלה ונעלו כל שערי רקיע ורקיע שלא תבוא תפלתו של משה לפני מפני שחתמתי גזר דין. באותה שעה ירדו כל שרי רקיע ורקיע מלפני הגבורה ונעלו כל שערי רקיע ורקיע שלא תבוא תפלתו של משה לפניו.

הקב"ה החליט שמשה לא ייכנס לארץ. הגזירה חזקה כל כך, שכל תפילה שבעולם לא תוכל לשנותה. אמנם, התפילה חזקה כל כך, שכביכול נאלץ הקב"ה לסגור את של שערי רקיע, כדי שלא תתקבל תפילתו של משה.

נגזרה גזרה. הקב"ה החליט. אנו מבינים שזו ההחלטה הנכונה ביותר. במקרה כזה, גם התפילה הטובה ביותר, הזכה ביותר והטהורה ביותר – איננה יכולה להשפיע. אמנם, כיוון שאין אנו יודעים אם נגזרה גזרה חמורה כל כך, אנו מתפללים ומקווים שה' ישמע תפילתנו, אך לעתים, אין הקב"ה שומע, למרות שלא היה כל פגם בתפילה, כיוון שכבר נגזרה גזרה אחרת, שבעיניים אלקיות היא הנכונה ביותר והטובה ביותר.

מרן הרב קוק זצ"ל הוסיף והעמיק ביסוד חשוב (מובא במועדי הראי"ה, רעיא מהימנא, עמ' רלז). תפילתו של משה לא היתה לשוא. מטרה היתה לה. בתפילותיו של משה רבנו נפתח מעיין עמוק ביותר של געגועים לארץ ישראל. תפילתו של משה לא התקבלה, אך היא יצרה רושם מיוחד, שהשפיע על עם ישראל הנכנס לארץ; מכוח תפילה זו, מתעלות כל התפילות בהיסטוריה של עם ישראל.

 

בגוש קטיף התפלל עם ישראל תפילות אדירות. תפילות אישיות, תפילות כלליות. כולנו זוכרים את התפילה האדירה בכותל. תפילה שכמותה – בכמותה ובאיכותה – ספק אם היה מזמן בית המקדש. כולנו זוכרים את תפילת הבנות המרגשת.

האם התפילות היו לבטלה? האם כל העוצמות האדירות שהתגלו היו לשוא? חלילה. ברור לנו, שלמעשים טובים ולמידות טובות יש רושם ויש משמעות גם בבנייה שלנו וגם בבניין עולם; ברור לנו שלתפילות של עם ישראל ישנה משמעות, ובודאי לתפילות עמוקות ואמיתיות כאלו.

איננו יודעים מדוע לא התקבלה בקשתנו; איננו מבינים את דרכי ההשגחה של הקדוש ברוך הוא. אבל שני דברים ברורים לנו: האחד: "ברוך אתה ה' דיין האמת". ברור לנו שהדברים מתרחשים בהשגחה ובצדק א-לקי, ולעתים הקב"ה מחליט אחרת מאשר נראה לנו בעיניים אנושיות. השני: התפילות בודאי השפיעו השפעה גדולה בעולם. בודאי הוסיפו זכויות לעם ישראל, ובודאי הוסיפו נדבך חשוב לקיומו של עם ישראל.

הקב"ה לא קיבל את תפילתנו כפשוטה. אבל היא בודאי השפיעה השפעה גדולה. בודאי יצרה דברים חשובים לקראת עתידו של עם ישראל.

מהותה של התפילה, להראות את השגחת ה' עלינו, ושאנו תלויים בו וצריכים אותו [עיינו בדברי הרמב"ן (סוף פרשת בא) והרמב"ם (מורה נבוכים, חלק שלישי, פרק ל"ו) והמהר"ל (נתיב העבודה, פרק ג')]. כאשר אדם מבקש רפואה מאת ה' הוא מכריז בזאת, שה' הוא רופא חולי עמו ישראל, ושממנו תצמח הישועה. התפילה איננה יוצרת יראה מה', כי מהותה איננו להראות את גדולת ה' לבדה (וכאשר מתארים את הגודל, מתבררת קטנותו של האדם, ונוצר ריחוק), אלא להיפך, יוצרת קרבה, מראה שיש קשר ביננו לבין ה', ושה' הוא הדואג לצרכינו.

בתפילה ישנה הכרזה שכעת אנו הולכים לפרט את תלותינו בקב"ה ואת השגחתו עלינו. דבר זה מהווה סיבה לקושי בכוונה בתפילה. בטבע העולם, האדם מרגיש שההצלחה תלויה בו, תלויה בכשרונותיו, וכד'. בתפילה, אדם משריש בלבו, שכל פעולותיו תלויות בקב"ה; שאמנם הוא צריך לפעול, אך לא פעולותיו וכוחו הם היוצרים את הצלחתו, אלא השגחת ה'. תלות מוחלטת בקב"ה, היא יסוד ובסיס לתפילה ולכוונה אמיתית, ובכדי לחוש תלות זו, צריך הכנה ועבודה רבה – "עבודה שבלב".

התפילות והמעשים הטובים שנתגלו במהלך העקירה ולאחר העקירה, יצרו בקרבנו את ההבנה העמוקה, שכל הסובב אותנו מתרחש בהשגחה. התפילות יצרו קרבה מיוחדת ביננו ובין הקב"ה. קרבה, שבה כשלעצמה יש מטרה; קרבה שמקרבת את גאולת עם ישראל, גם אם בעיניים פשוטות, היה נראה כאילו היתה כאן נסיגה.

התיישבות לבטלה?!

שאלני אדם שגר שנים רבות בגוש קטיף: "עשרות שנים גרתי בגוש קטיף, אלפי פגזים נפלו לידינו, הרוגים ופצועים. כל הזמן הרגשתי שאני חי בתנאים קשים עבור עם ישראל ועבור ארץ ישראל. אך כעת, החזירו את הכל. האם כל המאמצים שעשינו היו לשוא?".

גם כאן ברור לדידי, שההתיישבות לא היתה לשוא. בשיחה שנתתי בקהילתי, קהילת אלון שבות דרום, ביום העצמאות, דיברתי על נפילת כפר עציון. הלוחמים שם חשבו בודאי שהכל הסתיים, הגוש נפל וכל המאמצים האדירים נסתיימו ללא תוצאות.

אולם, לפתע, לאחר עשרות שנים, מתברר שלהתיישבות הראשונה בגוש עציון, היה המשך. מכוח אותם אנשים, באו ויישבו מחדש את גוש עציון לאחר מלחמת ששת הימים. גוש עציון גדול ופורח, עשרות אלפי תושבים!

חלומות אדירים, חלומות בעלי משמעות, אינם נעלמים. לעתים אינם מתגשמים באופן מיידי, אך הם עומדים וממתינים, לדור זה או לדורות הבאים, שיבואו ויגשימו אותם.

סבי, המשורר, ר' יוסף צבי רימון זצ"ל, שהיה מבאי ביתו של הרב קוק זצ"ל, שר באחד משיריו:

אהבתי סלעי ארצי על הרריה,

כל אבן אומרה שיר,

אני עולה מאחת אל אחת,

וקירבי תתעורר רינה.

אלה, חיו כמותי,

חלמו הרבה, התגעגעו,

חלומם רחק מבוא ויהיו לאבנים.

חלומות אדירים ראו סלעי הארץ. חלומות וציפיות, געגועים נכספים. לעתים, החלומות לא התגשמו והפכו לאבנים. אולם, החלומות עדיין ממתינים בתוך האבנים. האבנים אומרות שירה ומחכות לנו, שניישם ונגשים את החלומות האדירים שחלמו אבותינו בארץ זו.

וגם כאן, אולי בעיניים אנושיות מה שהתבצע כאן הוא תהליך של הריסה ושל סתירה. אבל, מאמין אני, שבסופו של דבר ייבנה גוש קטיף מחדש ביום מן הימים, בעצמה ובשיא, ויתברר שהיה זה "סותר על מנת לבנות".

זאת ועוד. המשמעות של ההתיישבות בגוש קטיף איננה רק בגלל החלום, בגלל העתיד. אין ספק, שהמציאות של עם ישראל בשלטון ישראל בארץ ישראל, מוסיפה ומשפיעה על תהליך גאולם של ישראל. כבר קבע מרן הרב קוק זצ"ל (אורות, ארץ ישראל) שהסגולה המיוחדת של ארץ ישראל, והסגולה המיוחדת של עם ישראל, מתרחשות במילואן דווקא כשעם ישראל בארצו. למציאות של עם ישראל בגוש קטיף ובחבל עזה, היתה חשיבות עצמית. גם לזמן קצר ובודאי לעשרות שנים של התיישבות יהודית בארץ, ישנה משמעות והיא מהווה נדבך חשוב ומשמעותי בתהליך גאולתנו.

 

השבר והעוצמות

השבר אדיר. יישובים פורחים – נגדעו; אנשים נפלאים – איבדו את ביתם, איבדו חלקים מקהילותיהם; איבדו את פרנסתם. גם הציבור שלנו קיבל מכה אדירה; גם את המדינה שלנו ואת הצבא שלנו – שיבשו ובלבלו.

אולם, למרות הקושי אנו מכירים ויודעים בעוצמות האדירות שהתגלו. בעוצמות התפילה ובעוצמות החסד ואהבת עם ישראל. העוצמות האדירות הן המנחמות אותנו. מאמינים אנו, שעוצמות כאלו לא היו לשוא ולא התגלו לשוא. העוצמות פעלו פעולה גדולה, ובע"ה גם יצליחו לאחות את השבר. השבר אמור לעורר את עם ישראל למחשבות ובירורים, לתשובה ולתפילה, אך בסופו של דבר נועד השבר כנראה לבנייה גבוהה יותר ועליונה יותר. העוצמות שהתגלו הן הדבק להגיע לעוצמה זו. מקובלים אנו, שתהליך הגאולה איננו תהליך רגיל של עלייה. בתהליך הגאולה ישנן גם ירידות, אך גם הן חלק מתהליך הגאולה. במדרש שיר השירים (על הפסוק "דומה דודי לצבי") המשילו חז"ל את הגאולה לצבי שמטפס על הר. לעתים מגולה ולעתים מכוסה. אולם, גם הכיסוי, הוא חלק מדרכו של הצבי בעלייה. גם כאן, הקשיים והשברים, מהווים חלק מתהליך הגאולה.

גוש קטיף. שש שנים לעקירה. לפני כשש שנים התבצעה העקירה מגוש קטיף. ב"ה יש דברים רבים שנעשו; דברים רבים שנבנו; דברים רבים שהתפתחו. גם בתעסוקטיף זכינו ב"ה להכניס למעגל העבודה למעלה מאלפיים מתושבי גוש קטיף, ולהקים למעלה ממאתיים עסקים. אולם, עדיין מאות רבות מחוסרי עבודה. אנשים שעבדו כל חייהם, תרמו לעם ישראל ונתנו צדקה, וכעת נמצאים חסרי כל, חסרי עבודה וחסרי תעסוקה. בע"ה אנו ממשיכים בעוצמה, ומקווים לעזור גם להם.

צריך לזהות את השברים שנוצרו בעקבות העקירה בגוש קטיף, אך לזהות גם את העוצמות הנפלאות שהתרחשו בעת הזו. העוצמות האדירות הן המנוף לבנות את השברים ולהביא בע"ה את מדינתנו לשיא גבוה יותר; להביא את הצבא שלנו לקדושה רבה יותר, ולהביא את כל המפעל האדיר והנפלא של תהליך הגאולה שזכינו להיות בתוכו, לשלב מתקדם יותר ומרומם יותר.

print