פרשת וישלח – הר, שדה ובית

הגמרא במסכת פסחים פח. מתארת כל אחד מן האבות בכינוי אחר:

"דכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית א-לוקי יעקב וגו' א-לוקי יעקב ולא א-לוקי אברהם ויצחק אלא לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר אשר יאמר היום בהר ה' יראה ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר ויקרא את שם המקום ההוא בית אל".

אברהם  נקרא הר. המקום גבוה שמתעלה על הסביבה ושולט בה. אנחנו יודעים שכאשר מחפשים מקום לבסיס צבאי העדיפות היא למקומות גבוהים. אברהם היה הולך בהרים ובונה מזבחות לה' וקורא בשם ה'.

יצחק נקרא שדה. גם לשדה יש יתרונות משלו – זה מקום רחב ופתוח. מקום ראוי לזריעה וסמל להתפתחות. יצחק היה הולך לשוח בשדה והיה זורע בשדה.

יעקב נקרא בית. לעומת יתרונותם של הר (סמל להתעלות ושליטה על הסביבה) ושדה (סמל להתפתחות וזריעה) בית נראה לכאורה כדבר סגור ומצומצם. אינו רחב ואינו שולט על הסביבה.

אולם, דווקא יעקב הצליח במובן מסוים יותר. אברהם – אין זרעו שלם, ורק יצחק ממשיך את עם ישראל, ולא ישמעאל. יצחק – אין זרעו שלם, ורק יעקב ממשיך אותו, ולא עשו. רק יעקב זרעו שלם. כל צאצאיו ממשיכים את עם ישראל.

לפתע מתברר, שאמנם בית הוא סגור ומצומצם, אך יש לו גם יתרונות מיוחדים משלו. כמתחם סגור הוא פונה למי שנמצא בו ומהווה מגן לתכונות שיש בפנים. הוא שומר על פנימיות ועל עוצמה המיוחדת שיש בתוכו. הוא מסמל את שלמות הפנימית.

אברהם נקרא הר ומסמל התעלות רוחנית. אך זרעו לא היה שלם ואחד מבניו היה דחוי מלהמשיך את משימתו של אברהם.

יצחק נקרא שדה ובתור שכזה הוא מסמל את הרחבה והתפתחות. אך גם אצלו, אחד מבניו לא המשיך את השליחות הא-לוקית שעבורה נבחר יצחק.

דווקא אצל יעקב מתגשם החזון וכל זרעו שלם; כל בניו ממשיכים את דרכו כנציגים של א-לוקים עלי אדמות ומהם נבנה כלל עם ישראל – כנסת ישראל. יעקב זכה לבנות את הבית יהודי השלם; הבית השומר על עוצמת אישיותה של כנסת ישראל.

אפשר לחפש את רוחניות במקום גבוה וניתן לחפש אותה במקום הפתוח לרוחניות אך בסופו של דבר, סופו של תהליך, צריך להיות בבית: שם מתוך ההתכנסות, מתחזקת העוצמה, שם ניתן לבנות אט אט את הבית ומתוך הבית, לצאת ולהאיר לעולם כולו.

print