בס"ד

וירא יעקב – מדוע?

יעקב שומע שעשיו מתקרב אליו עם ארבע מאות איש. יעקב מפחד ומכין עצמו למלחמה, לדורון ולתפילה (בראשית ל"ב, ז ואילך):

(ז) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל־יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל־אָחִיךָ אֶל־עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע־מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ:

(ח) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת־הָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ וְאֶת־הַצֹּאן וְאֶת־הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת…

(י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק…

(יב) הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי־יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן־יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל־בָּנִים…

(יד) וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן־הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו:

מדוע יעקב חושש הרי הקב"ה הבטיח לו במפורש, בתחילת פרשת ויצא, שישמור עליו (בראשית כ"ח, טו)?

וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר־תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל־הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם־עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי לָךְ.

מצטרף לכך גם קושי אמוני. הרמב"ן (האמונה והבטחון לרמב"ן פרק א') כותב שאם אדם לא חטא מעולם, אסור לו לירא ולפחד משום דבר:

לא יתכן שיירא מי שבוטח בעצמו שלא חטא מעולם.

חז"ל מבארים (ברכות ד.), שאכן יעקב היה ירא שמא יש לו עבירות:

דרבי יעקב בר אידי רמי, כתיב: והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב: ויירא יעקב מאד! אמר: שמא יגרום החטא.

וכך יישב הרמב"ן (שם) את הקושי על יעקב, וביאר, שאדם צריך לדעת שהקב"ה יכול לעשות הכל, אולם, אם ישנם חטאים, הרי שאין הבטחה של עזרה אלקית, ויעקב חשש שמא יגרום החטא ולא יינצל מצרתו:

וכן הירא שמא יגרום החטא, אחר שהוא מאמין שהיכולת בידו, אבל מאשר הוא יודע שאין לפניו משוא פנים, ושהקב"ה יכול לקיים הבטחתו מצד אחר ולגבות חובו מצד אחר, לפיכך ירא שמא יגרום החטא שלא ינצל מצרתו. כמו יעקב אבינו עליו השלום שהבטיחו ה' ואמר: הנה אנכי עמך, והיה ירא מעשו כדכתיב ויירא יעקב מאד וגו', והקדימו במנחה, וחצה עבדיו לשני מחנות, והיה ירא שמא יגרום החטא.

 

ומהו החטא? חז"ל אינם מבארים שם, אבל בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל (שם) ביאר, שיעקב חשש שלא עסק עשרים שנה בכיבוד אב ואב:

וּדְחִיל יַעֲקֹב לַחֲדָא עַל דְלָא עָסַק עֶשְׂרִין שְׁנִין בִּיקָרָא דְאָבוֹי.

כך כתבו גם בדעת זקנים מבעלי התוספות, והוסיפו, שלא רק שיעקב לא קיים כיבוד אב ואם במשך עשרים שנה, אלא שבכל השנים הללו – עשיו קיים מצוות כיבוד אב ואם. ועוד הוא מוסיף, שלעשיו היתה זכות ארץ ישראל ואילו יעקב היה בחו"ל:

ויירא יעקב. ירא היה שיועיל לעשו זכות שכבד אב ואם והוא לא קיים כבר עברו עשרים שנה. אי נמי שיועיל לו זכות ארץ ישראל והוא היה בחוצה לארץ.

 

אולם, פירוש זה קשה, שהרי הקב"ה הבטיחו שוב, לפני שמונה ימים, שישמור עליו "ואהיה עמך" (בראשית, ל"א, ג):

(ג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל־יַעֲקֹב שׁוּב אֶל־אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ.

האם יעקב חשש שבשמונה ימים אלו חטא? וכך הקשה הכלי יקר:

ומה שפירשו שהיה ירא פן יגרום החטא ימאן השכל לקבל דעת זה, כי זה שמונה ימים שנאמר לו בבית לבן שוב אל ארץ מולדתך, וכי יעלה על הדעת לומר שביני ביני נתקלקל וחטא חטאה גדולה שגרמה לו לבטל יעוד זה.

 

בעלי התוס' הביאו בשם הרב אליאב הכהן, פירוש מעניין, שאכן, יעקב לא היה צריך לחשוש. אולם, החשש של יעקב היה חשש אנושי טבעי, של אדם העומד בפני צרה. יעקב עצמו הצטער על כך שחשש ולכן כתוב "ויצר לו", הצטער על כך שחשש (ומעין זאת גם במלבי"ם)!

ויצר לו. מיצר היה על שהיה ירא מעשו לאחר שהבטיחו הקדוש ברוך הוא מהרב אליאב הכהן ז"ל.

הרא"ש (על התורה, שם) עונה בדרך אחרת. לדעתו, יעקב לא חשש על עצמו. הוא חשש על משפחתו! כאשר הבטיח לו הקב"ה "והנה אנכי עמך ושמרתיך…" עוד היה רווק. ואם כך, הוא קיבל הבטחת שמירה, אבל האם גם משפחתו?

וירא יעקב מאד ויצר לו. קשה איך היה מיצר יעקב אחר שהבטיחו כמה הבטחות. ורש"י ז"ל פי' פירושו. ושמעתי שלכך היה ירא שמא משהבטיחו היה לבדו אבל עתה היו לו בנים ולפי' היה ירא וזש"ה פן יבא והכני אם על בנים.

 

ייתכן לבאר את חששו של יעקב, לאור תפילתו של יעקב בהמשך. יעקב אומר (ל"ב, יא) "קטונתי":

קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל־הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת־עַבְדֶּךָ.

יעקב ידע שמצד זכויותיו הקב"ה עתיד לשמור עליו. אולם, יעקב מרגיש עצמו "קטן". לא מתנשא. גם אם ברור לו שה' ישמור עליו, וגם אם ברור לו שלא חטא, הרי שברור לו שלא מגיע לו כלום. הכל מגיע מחסד ה'. מהבטחת ה' "ואתה אמרת היטב איטיב עמך".

החשש הטבעי, מבטא את התחושה הברורה: כל מה שהקב"ה נותן – הוא מחסדו יתברך. הקב"ה איננו חייב לנו דבר. כל השפע בעולם – הוא שפע של חסד!

זאת ועוד. הפחד של יעקב מביא אותו לתפילה! גם אם יעקב יודע שהוא יינצל, הוא מבין שהוא צריך לחוש את התלות בקב"ה! אמנם, ביטחון מלא יש לו בקב"ה, אבל הקב"ה תמיד משאיר בנו פחד וחשש טבעיים, בכדי שנחוש את התלות בו. התלות בקב"ה, יוצרת תפילה, התפילה יוצרת קשר. לכן, גם כאשר ההצלחה מובטחת, חייבת היא לבוא על ידי תפילה!

הרמב"ן (בהאמונה והביטחון שם) מוסיף, שהקב"ה מרחם פעמים רבות גם על אלו שאינם זכאים מצד זכויותיהם, ונותן להם שפע טוב, ולכן גם הם יכולים לבטוח בה' שיעזור להם:

עוד אמר בטח בה' ועשה טוב, כלומר אעפ"י שאין בידך מעשים ותדע בעצמך שאתה רשע, עם כל זה בטח בה' כי הוא בעל רחמים וירחם עליך, כמו שנאמר ורחמיו על כל מעשיו.

רובנו, נמצאים במציאות זו, שבה איננו זכאים לשפע טוב מצד זכויותינו הרבים, אלא מצד חסד ה' עלינו. צריכים אנו לזכור זאת כל העת. לשים לב לכל השפע הטוב שהקב"ה משפיע עלינו, להודות על כל דבר ודבר, לדעת שהכל מגיע מחסדו של ה' ומרצונו להיטיב עמנו. אדם החי בתודעה שכזו, ממלא פיו כל העת בשמחה ובתודה "טוב להודות לה' ".

print