מצה במקדש מדוע?

בפרשת השבוע (ב', יא) אנו קוראים על קרבן מנחה שאסור לעשותו מחמץ. באופן כללי, מצה היא הלחם הבסיסי במקדש. מדוע?

בפסח אנו אוכלים מצה. מדוע?

בעל ההגדה אומר שטעם אכילת המצה הוא שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ. אולם, טעם זה קשה להבנה מכמה טעמים:

א.      הצטווינו על אכילת המצה עוד לפני יציאת מצרים (שמות י"ב, טו: "שבעת ימים מצות תאכלו"), ואם כך הציווי קדם כמובן לאירוע שבו לא הספיק בצקם להחמיץ. בעל שיבולי הלקט (על ההגדה) יישב זאת בכך שהקב"ה צופה ומביט על העתיד, ולכן ציווה על פי מה שעתיד להיות. אולם עדיין יש בכך קושי, וכדלהלן:

ב.      כאמור, מצה היא הלחם הבסיסי במקדש; בקרבנות נאמר: "לא תאפה חמץ" (ו', י), "כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ" (ב', יא), ומשמע שהיא מייצגת משהו גבוה, לחם הקשור לבית המקדש ולקב"ה, ולא דבר הנובע מכך שברחנו מבלי להספיק שהבצק יתפח.

ג.        המצה היא הסמל של יציאת מצרים, סמל החירות, סמל היציאה ממצרים: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם" (שמות י"ב, יז). כיצד ייתכן שסמל זה נובע מכך שברחנו ולא הספקנו שהלחם יתפח (עיינו עוד ברמב"ן י"ב, לט)?

פסוק שמחזק את הכיוון של בעל ההגדה נמצא בספר דברים (ט"ז, ג). התורה קוראת למצה "לחם עוני" – משמע שהמצה מסמלת את העבדות:

שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם…

בפסוק זה מודגש העוני, ומודגש גם החיפזון שגרם למצה להיות כפי שהיא, כפי שמשמע מהפסוק שהביא בעל ההגדה שעשו מצות ולא חמץ כי גורשו ולא יכלו להתמהמה.

ואם כך, נשארנו בחוסר בהירות: האם המצה היא סמל של עוני – ואולי גם סמל של גירוש – או שמא היא סמל של חירות, הסמל של יציאתנו ממצרים והלחם שאותו אוכלים בבית המקדש?

הסבר לדבר ניתן לראות בדברי המהר"ל (ועל פי מו"ח הרב בלומנצויג שליט"א): נסו להגדיר מצה באופן חיובי. לא תצליחו! אין הגדרה חיובית למצה. מצה היא – בצק שלא תפח! המצה מסמלת את הבצק הטבעי, ללא תוספות!

משמעות הדבר: המצה מראה את החירות הפנימית ללא תוספות (אין הגדרה חיובית למצה). בפסח נדרשים אנו להגיע לאמת הפנימית שלנו; ללא תוספות, ללא שיעבוד לגורמים זרים וללא תרבות זרה המשנה אותנו. המצה מבטאת אמת זו, ואת הטוהר הפנימי שאיננו מנופח ואיננו מושפע מכל גורם אחר. כך נוכל במשך השנה לאכול חמץ, ולקבל גם דברים אחרים בעולם מבלי לפגוע בעצמיות שלנו, מבלי לפגוע בעצמיות של עם ישראל.

לפי סיבה זו, המצה היא באמת גם 'לחם עוני' וגם מבטאת חירות, אך אין אלו שני צדדים. שני הדברים מבטאים חירות: 'לחם עוני' הוא המבטא את החירות בהיותו מבטא את הדבר עצמו ללא תוספות, את העצמיות הטהורה של עם ישראל.

לסיכום: מצה היא סמל החירות ונצטווינו עליה עוד קודם ליציאה; מצה מהווה את הלחם במקדש: המצה היא בצק ללא תוספות. היא מתאימה לנפש המזוככת ללא השפעות חיצוניות (מהר"ל). לפי זה, העוני שבמצה (שהיא ללא תוספות) הוא החירות שבה! עם ישראל אפה מצות גם בעקבות הציווי, וגם בצורה טבעית (בגלל הגירוש) הואיל ונפשו הגיעה לפנימיות טהורה ולשעבוד מלא לקב"ה ללא תוספות. בכך התברר: טבעו הפנימי של עם ישראל מחובר עם רצון הבורא. ככל שעם ישראל ידבק ברצון הבורא כך יגיע לעצמיות שלו, לנפש הטהורה והמזוככת שבכל אחד מאיתנו.

print