תפילה 

הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה

      יעקב יוצא מבאר שבע לחרן, והתורה משתפת אותנו בתיאור חסר ביאור "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ". באיזה מקום פגע יעקב? מהי משמעות ה"פגיעה"? הכוונה הפשוטה היא שהוא הגיע למקום מסויים. חז"ל פירשו שהוא הר המוריה. אולם, חז"ל פרשו עוד, שיעקב התפלל. פגיעה – לשון תפילה. ומכאן שיעקב תיקן תפילת ערבית. וכך הביא רש"י:

ורבותינו פירשו לשון תפלה כמו (ירמיה ז טז) ואל תפגע בי, ולמדנו שתקן תפלת ערבית.

      יעקב התפלל מן הסתם פעמים רבות, אולם, התורה מתארת את תפילתו דווקא כאן. יעקב יוצא מבאר שבע והולך לחרן. אין הוא יודע מה יעלה בגורלו. אין הוא יודע האם עשיו אחיו ירדוף אחריו. יעקב מלא בספקות, והתפילה, החיבור עם הקב"ה הוא הנותן מענה לכל הספקות. יעקב מחפש להיפגש עם הקב"ה, ו"הר המוריה" מסמל מפגש זה. הר המוריה מסמל את מקום הקדושה הגדול ביותר בעולם הזה. זהו המקום שיעקב מחפש, הקשר, הקרבה, המפגש וההדרכה.

      בימים אלו, נמצאים אנו במצב לחימה בארץ ישראל. ביקרנו השבוע, ביחד עם הרב רייכמן ונציגים מקהילתו באנגלווד, אצל חיילים ליד עזה. הבאנו להם ציוד חם (חולצות טרמיות, גרביים טרמיות, מגבות מיוחדות, פנסי ראש, כפפות קרב ועוד). נוכחנו לדעת, שיותר ממה ששמחנו החיילים בציוד שהבאנו להם, שמחו בעצם המפגש איתנו. שמחו לראות שעם ישראל נמצא איתם. במקומות רבים, בסיום השיחה שלנו, החיילים ממש קפצו עלינו, חיבקו ורקדו.

      ואכן, עם ישראל בכל מקום חש ומרגיש את החיילים. סיפר לי השבוע הרב שמחה הכהן קוק שליט"א, רבה של רחובות, שניגש אליו אדם שאיננו שומר תורה ומצוות ואמר לו: "הרב, אני רוצה להתפלל בשביל החיילים. אני מרגיש שהם צריכים זאת כעת. אבל, אני לא מתפלל אף פעם, וחושש אני שמא הקב"ה לא יאהב את תפילתי כשפתאום אתפלל פעם אחת". דברים אלו, עוררו בי כמה מחשבות:

      ראשית, עם ישראל אוהב ומאוחד. גם כאשר ישנן מחלוקות, ניתן לחוש בעת מלחמה, שבאמת ישנה קרבה עצומה. עם ישראל כולו רוצה לעזור לחיילים כמה שיכול.

      שנית, תפילה היא כלי שמדבר בסופו של דבר כמעט לכל אחד. גם אדם שאורח חייו איננו דתי ואף איננו מתפלל, מרגיש במצבים מסוימים, שהקשר עם הקב"ה הוא הדבר החזק והיציב ביותר בעולמנו.

      ומחשבה נוספת. בטבע העולם, האדם מרגיש שההצלחה תלויה בו, תלויה בכשרונותיו, וכד'. בתפילה, אדם משריש בלבו, שכל פעולותיו תלויות בקב"ה; שאמנם הוא צריך לפעול, אך לא פעולותיו וכוחו הם היוצרים את הצלחתו, אלא השגחת ה'. תלות מוחלטת בקב"ה, היא יסוד ובסיס לתפילה ולכוונה אמיתית, ובכדי לחוש תלות זו, צריך הכנה ועבודה רבה – "עבודה שבלב".

      אולם, במקרה שלנו, מתבררת אחת הסיבות מדוע לעתים קשה לנו להתפלל. הרב קוק זצ"ל (אורות התשובה, י"ד, כב) היה סבור שמיעוט אמונת האדם בתפילתו, לא בא מפני חוסר אמונה בהשגחת ה', אלא מפני שהאדם חושב שאין הוא זכאי שתישמע תפילתו, מפני רוב עוונותיו. למדנו מדברי הרב, שאמונה ביכולתנו להתעלות ולהתקדם, למרות עוונותינו, מהווה  מבוא חשוב גם לעוצמה של תפילתנו, ולאמונה בה.

      הקב"ה רוצה את תפילתנו. הקב"ה אוהב אותנו ורוצה את הקשר איתנו. כמובן, שצריכים אנו להתקדם בכל התחומים, בין אדם לחבירו ובין אדם למקום, אבל תמיד צריך לזכור שבכל מצב ובכל מציאות, תפילה היא בסיס מרכזי, לעלות, להתעלות, לתקן ולהתחזק.

      נתפלל שהקב"ה ישמע תפילנו, יחזק את החיילים, יחזק את אנשי הדרום ויחזק את עם ישראל בכל מקום שהם.

print