הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה

נשמות קטנות חולמות גדולות

      בפרשת השבוע קוראים אנו על מריבה משונה. ליהודה ותמר נולדים תאומים. התורה מתארת את הלידה בהרחבה (בראשית פרק לח, כז-ל):

וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ:  וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה:  וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ:  וְאַחַר יָצָא אָחִיו אֲשֶׁר עַל יָדוֹ הַשָּׁנִי וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָרַח.

      תינוק אחד מנסה לצאת ראשונה ומושיט ידו החוצה, המיילדת אף קושרת עליו סימן – שהוא הבכור. אולם, אחיו מקדים אותו ויוצא לפניו – פורץ מבטן אמו ובעקבות כך נקרא פרץ, ואילו הצעיר יותר (זה שניסה לצאת ראשונה) נקרא זרח.

      תיאור שכזה יכול להיות בלידות רבות. אולם, התורה מתארת את הדבר באופן שברור שאין הוא רק מקרי. אף המיילדת מרגישה שיש כאן מאבק וקוראת לפורץ – פרץ – על שם המאבק. מהי המשמעות של שני תינוקות הרבים בבטן אימם? על מה היה המאבק?

      דבר זה מזכיר לנו כמובן את לידת יעקב ועשו. בתחילת פרשת תולדות מתארת התורה (בראשית פרק כה, כב-כו):

וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה':  וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גיים גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:  וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ:  וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו:  וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם:

      כבר בתוך בטן אימם – רבים התאומים. ה' אומר לרבקה שאכן זוהי מריבה משמעותי, ומספר לה ששני לאומים ייצאו מבטנה ושהם עתידים להיות במריבות גם לאורך ההיסטוריה כולה "ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר". כאן, מובנת המריבה.

      כנראה שאצל פרץ וזרח – היתה המריבה של שני אחים ששניהם קדושים, אך רבים על המשך מלכות ישראל[1] (עיין רמב"ן אצלנו). מיהודה יצאה המלכות – אך היא יצאה מבכורו של יהודה (מתמר) מפרץ[2] (רות פרק ד, יח-כב):

 וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן:  וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב:  וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה:  וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד:  וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד.

      וכשם שיעקב – נקרא כך כי ידו אוחזת בעקב עשיו, ושמו אחר כך השתנה לישראל, בעקבות התפתחותו של יעקב בהיאבקו עם המלאך, כך השם "פרץ", מייצג ומאפיין פריצה, התחלה חדשה, עוצמה המתאימה למלכות ישראל (עיין גם בדברי דוד, שמואל ב', ה' כ: "וַיָבֹא דָוִד בְּבַעַל פְּרָצִים וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִד וַיֹּאמֶר פָּרַץ ה' אֶת אֹיְבַי לְפָנַי כְּפֶרֶץ מָיִם").

      ואכן, כנראה ששושלת פרץ היתה בעם ישראל כדגם וכחזון, לגאולת העם. כך ניתן לראות בברכת העם לבעז ולרות בחתונתם (רות פרק ד, יב):

וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה מִן הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לְךָ מִן הַנַּעֲרָה הַזֹּאת:

      בית פרץ הוא הדגם לברכה "ויהי ביתך כבית פרץ". הוא הדגם לפריצה, החזון למלכות.

      אולם, עדיין תמוה הדבר. הרי התאומים הללו בבטן, לא הבינו דבר, אפילו לדבר לא יכלו. ואם כך, מהי המשמעות של המאבק בתוך הבטן?

      כנראה, שהקב"ה נתן לכל אחד מאיתנו ייעוד. עוד בתוך מעי אימו – קיים הייעוד לכל אדם. כל אדם קיבל ייעוד בעולם, ליצור, לשנות, להשפיע, לעזור. לתקן עולם במלכות ש-די. גם לנשמות קטנות, יש מטרות גדולות. בסיפור של פרץ וזרח גילתה לנו התורה את ראשית החלום. במקרים רבים – לא נוכל לדעת מה חולמת כל נשמה. לאיזו פסגה היא אמורה להגיע. אולם, נוכל להכיר בכך שגם בילדים הקטנים יש עוצמות מיוחדות. ההכרות שלנו בחלומות שלהם, תאפשר להם להמשיך לחלום, להמשיך לגדול.

      כבר מקטנות יאמין התינוק בכוחות שנתן בו הקב"ה. יידע שעליו לפרוץ דרך חומות ומסכים (עיין קדושת לוי, פרשת בראשית ד"ה וזהו הרמז), לפרוץ ולעבור קשיים, לפרוץ חומות של תאוות ויצרים אחרים המונעים מאיתנו להגיע לאור הגדול הזורח בעולם, לאור השם המורה לנו על שליחותנו המיוחדת בעולם (ובכך להיזהר גם שלא לפרוץ חומות של קדושה, חומות של הלכה, שהם הפרצה בעייתית "ופורץ גדר – ישכנו נחש").

      צריכים להיזהר שלא נצפה תמיד מן הילדים להגשים את החלומות שלנו, אלא שניתן להם להגשים את החלומות שלהם. נעזור להם, נכוון אותם, ואולי אף יגשימו גם חלומות שלנו. אולם, נקשיב לחלומות שלהם, נאפשר להם להמשיך ולגדול, נלמד אותם להקשיב לעוצמות שלהם ולנצל אותם בצורה הטובה ביותר עבורם ועבור כלל ישראל. נלמד אותם לא להישאר בקטנותם, אלא לחשוב כבר מקטנות, כיצד להועיל לאחרים, למשפחה, לעולם, כיצד לגדול בתורה ובמעשים טובים. נזכור תמיד: נזכור תמיד – אמנם נשמות קטנות, אך נשמות קטנות חולמות גדולות.



[1]     ההסבר הפשוט של "פרץ" הוא שהתפרץ כנגד אחיו. אולם, ייתכן שדבר זה הוא מלשון חוזק, שהבינה שהוא חזק ושהוא עתיד למלכות (עיין שד"ל, והדבר תלוי גם בפיסוק הטעמים).

[2]     ישנן הקבלות נוספות בין הסיפור אצל רות לסיפור אצל יהודה ותמר. למשל המפגש המוזר והלא צפוי בין יהודה ותמר ובין בעז ורות. הקבלה נוספת היא, שבשני המקרים לא האם ולא האב קוראים את השם, אלא אנשים חיצוניים: בסיפור של יהודה ותמר – "המיילדת" קוראת את השם. בסיפור של רות ובעז – "השכנות" קוראות את השם. ייתכן שהקריאה החיצונית מתארת מעין רוח הקודש, מעין תחושה כללית שיש כאן לידה מיוחדת שעשויה להשפיע על עם ישראל. וייתכן שגם המפגש המוזר של ההורים, מראה על מידת ההשגחה שגלגלה את הלידות הללו, ובכך יצרה את מלכות ישראל.

print