בס"ד

ממעמקים קראתיך ה'

יוסף מובא למצרים, אל בית פוטיפר. בבראשית ל"ט אנו קוראים על צדקותו הרבה של יוסף, אבל גם על הקשיים הרבים שלו.

ייתכן גם שהתורה רוצה לחבר בין הקשיים של יוסף במכירתו לקשייו עם אשת פוטיפר, כפי שנראה להלן:

אחי יוסף זורקים את יוסף לבור (בראשית ל"ז, כד):

(כד) וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה

ואף אשת פוטיפר גורמת להשליכו לבית הסוהר (בראשית ל"ט, כ), הנקרא שם "הבור" (בראשית מ"א, יד):

בראשית ל"ט, כ:

(כ) וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל־בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר־אסורי אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי־שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר:

בראשית מ"א, יד:

(יד) וַיְרִיצֻהוּ מִן־הַבּוֹר…

אחי יוסף לוקחים את בגדו של יוסף, על מנת ליצור עלילה שקרית (בראשית ל"ז, לב):

(לב) וַיְשַׁלְּחוּ אֶת־כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל־אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר־נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם־לֹא:

ואף אשת פוטיפר לוקחת את בגדו של יוסף, על מנת ליצור עלילה שקרית (ל"ט, יב-יח):

(יב) וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה:

(יג) וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי־עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה:

(יד) וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל:

(טו) וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי־הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה:

בשני הסיפורים יוסף נמצא במקום קשה, אולם ההשגחה מגלגלת את הדברים למקום גבוה יותר.

אולם, ישנו הבדל בין שני הסיפורים. בסיפור מכירת יוסף לא מוזכר שם ה'. רק כאשר יוסף מורד מצרימה ניתן לראות שהקב"ה אוהב אותו.

כך מתואר בכל שלב בפרק, גם אצל פוטיפר וגם אחר כך בבית האסורים:

"וַיְהִי ה'  אֶת-יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ" (שם ל"ט, ב);

"וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" (שם שם, ג);

"וַיְבָרֶךְ ה' אֶת-בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף" (שם שם, ה);

"וַיְהִי ה' אֶת-יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד" (שם שם, כא);

"בַּאֲשֶׁר ה' אִתּוֹ, וַאֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ" (שם שם, כג).

מדוע לפתע החלה השגחת ה' על יוסף?

מסתבר, שיוסף הוא זה שהחל בתיקון. יוסף הורד עמוק לבור, אחר כך הורד מצרימה ואחר כך לבית הסוהר. בתוך המורדות – "ממעמקים קראתיך ה' ". בתוך המציאות הקשה מתעלה יוסף יותר ויותר, וחש את השגחת ה' עליו בכל דבר.

בפעם הראשונה שומעים אנו מפיו של יוסף את שם ה' (בראשית ל"ט, ט) בסיפור אשת פוטיפר:

(ט) וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים:

מכאן ואילך עתיד יוסף להזכיר שם ה' בכל שלב ושלב, כנראה יותר מכל דמות אחרת במקרא.

בספר חסידות, פרי הארץ (מקץ, לרבי מנחם מנדל מוויטבסק) כתוב:

"צריך להאמין בהשגחה פרטית מאתו יתברך על כל מה שבעולם קטן וגדול… וסוד יוסף… שבדרך אמונת האדם והסתכלות בהשגחתו יתברך כן ממשיך על עצמו השגחתו…"

ככל שאדם מאמין יותר בהשגחה, כך הוא מושגח יותר. פרי הארץ קורא לכך "סוד יוסף". מסתבר שסוד זה הוא פשט הכתובים: ברגע שהחל יוסף לחוש בהשגחת ה' עליו בצורה מלאה, החלה ההשגחה לפעול עליו ולשמור עליו בצורה מעוררת פליאה.

ויש להוסיף עוד: שלא כמו האבות – יוסף איננו מקבל נבואה ישירה ואיננו בונה מזבחות. יוסף מאמין בהשגחת הקב"ה אך פועל במסגרת הטבע. יוסף מלמדנו להכניס את הקב"ה, את מציאות ה', בכל הפעולות הטבעיות שלנו. ככל שנלמד לראות את יד ה' בכל העולם המעשי והטבעי שלנו, ככל שניטיב לראות את הקב"ה כמרכז עולמנו ולעשות רצונו, כך תגדל השגחתו יתברך עלינו.

print