לעשות צדקה ומשפט

      עד כה אין הכתוב מגלה במפורש מדוע בחר הקב"ה באברהם. בפרשה שלנו, הקב"ה מסביר לראשונה, מדוע[1] הוא משתף דווקא את אברהם בענישת סדום (י"ח, יט):

כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת־בָּנָיו וְאֶת־בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל־אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר־דִּבֶּר עָלָיו.

      אברהם מתאפיין בעשיית "דרך ה' ", ובדרך "צדקה ומשפט".

      המדרש כותב דברים מפתיעים על פסוק זה (ויקרא רבה (מרגליות) פרשת בחוקותי פרשה לו):

ר' ברכיה ור' לוי בש' ר' שמואל בר נחמן אברהם:

לא ניצל מכבשן האש אלא בזכותו שליעקב, משל למה הדבר דומה, לאחד שהיה נידון לפני השלטון ויצא דינו מלפני השלטון לישרף, צפה אותו השלטון באיסטרולוגייא שלו וראה שהוא עתיד להוליד בת והיא עתידה להינשא למלך, אמ' כדיי הוא להינצל בזכות בתו שהוא עתיד להוליד והיא נישאת למלך.

כך אברהם יצא דינו מלפני נמרד להישרף וצפה הקדוש ברוך הוא שיעקב עתיד לצאת ממנו. אמר כדיי הוא להינצל בזכותו שליעקב, הה"ד לכן כה אמר י"י אל בית יעקב אשר פדה את אברהם (ישעיה כט, כב).

ורבנן אמ' אברהם עצמו לא נברא אלא בזכותו שליעקב, הה"ד כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך י"י לעשות צדקה ומשפט (בראשית יח, יט), ואין צדקה ומשפט אלא ביעקב, דכת' משפט וצדקה ביעקב את עשית (תהלים צט, ד).

      חז"ל כותבים שאברהם ניצל מסדום ואולי אף נברא, בזכותו של יעקב, כיוון שיעקב עתיד לעשות צדקה ומשפט. לכאורה, דבר זה מנמיך מאוד את אברהם. הפסוק שהיה נראה כמתאר את גדולתו של אברהם, מתאר לכאורה את גדולתו של יעקב.

      אולם, מסתבר שאדרבה, זוהי הגדולה המיוחדת של אברהם. אברהם נבחר לא בגלל מציאותו העצמית בעולם, אלא בגלל היותו מוביל לייסודה של כנסת ישראל!

     אברהם נבחר, לא רק בגלל אשיותו המיוחדת, אלא בגלל שהוא עתיד להנחילה לצאצאיו. ולא רק בגלל שהוא יחנך את עם ישראל ("יצוה את בניו ואת ביתו אחריו") אלא בגלל שכך יהיה בפועל ("ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט").

      אברהם הוא המייסד, המוביל והמחנך הדגול לכנסת ישראל כולה, אולם, כנסת ישראל היא הסיבה לבחירת אברהם. בגלל הידיעה האלקית, שמאברהם עתידה לצאת כנסת ישראל, נבחר אברהם.

      עשיית צדקה ומשפט – מאפיינת את אברהם, אך מאפיינת ומחייבת אותנו, את זרעו.

      ייתכן שמדובר על עשיית משפט צודק, על יושר ומוסר. וייתכן שמדובר על צדקה במובן של חסד, ועל משפט במובן של דין. שילוב של חסד וצדקה יחד עם דין ויושר[2].

      על שני דברים בתפילה אנו אומרים את הפועל "אוהב". האחד, על אהבת ישראל:

וְאַהֲבָתְךָ אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ לְעולָמִים:

בָּרוּךְ אַתָּה ה'. אוהֵב עַמּו יִשרָאֵל.

     השני על אהבת צדקה ומשפט:

בָּרוּךְ אַתָּה ה'. מֶלֶךְ אוהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט.

     הקב"ה אוהב את ה' ישראל, והקב"ה אוהב צדקה ומשפט. שני דברים אלו, עולים מהפסוק בפרשתנו, שבו הקב"ה קורא לדרכו של אברהם "דרך ה' ", ובו הקב"ה מסביר את בחירת ישראל שהולכים בדרך ה', בדרך צדקה ומשפט.

      יושר וצדק הם דברים החשובים בכל מקום בעולם. אולם, אצל עם ישראל הם המגדיר, המאפיין המרכזי – הם עומדים ביסוד הבחירה שלנו. צריכים אנו לשאוף כל העת לצדק וליושר, לשאוף לדרך ה', ולהתפלל שכשם שה' אוהב צדקה ומשפט, כך תמיד תימשך אהבתו אלינו "ואהבתך אל תסור ממנו לעולמים"!

print