אברהם אבינו שומע את הקב"ה אומר לו "לך לך". הוא כבר שמע זאת פעם אחת. בפעם ההיא שמע "לך לך… אל הארץ אשר אראך". כעת הוא שומע "קח לך את בנך את יחידך אשר אהבת ולך לך אל ארץ המוריה, והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אומר אליך". גם כאן, לא נאמר לו המקום המדויק אלא "על אחד ההרים", אולם ברור, שאם בניסיון הראשון, היה קושי בעצם ההליכה למקום לא מודע, הרי שכאן, בניסיון האחרון, המקום הבלתי מוגדר, איננו מהווה כבר קושי אצל אברהם, אלא הניסיון הגדול של עקידת בנו אהובו. עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו (משנה, אבות ה', ג), אך רק בניסיון האחרון כתוב שמדובר בניסיון "אחר הדברים האלה והאלקים ניסה את אברהם" (כ"ב, א).

מהי משמעות הניסיון? שאלה זו שאלו הראשונים. הרד"ק (כ"ב, א) שאל מדוע הקב"ה זקוק לבדיקתו של אברהם, הרי הוא יודע כל, ומבין כליות ולב, ויודע את נפשו של אברהם:

וענין הנסיון קשה מאד לספרו על האל, כי הוא חוקר לב ומבין כליות וידע כי אברהם יעשה מצותו.

דבר זה קשה במיוחד, לאור גישת המהר"ל, שאברהם נבחר בצורה סגולית, פנימית, ולאו דווקא בגלל מעשיו[1].

האבן עזרא (שם. ומובא טעם זה גם ברד"ק שם) כותב בשם רב סעדיה גאון, שמטרת הניסיון היא ללמד לעולם על צדקתו של אברהם:

והגאון אמר שמלת נסה, הראות צדקתו לבני אדם… והלא ידע זה הגאון, כי בשעה שעקד בנו לא הי' שם אפילו נעריו.

אולם, האבן עזרא דוחה, שהרי לא היה עמו אף אחד בשעת העקידה, אפילו לא נעריו, ואם כך בני אדם לא ידעו מצדקתו זו.

הרד"ק מיישב קושי זה, ומסביר מעט אחרת:

והאמת כי הנסיון הזה להראות לבני עולם אהבת אברהם השלמה, ולא נעשה לאותם הדורות אלא לדורות הבאים המאמינים בתורה שכתב משה רבינו מפי האל ובספוריה שיראו עד היכן הגיע אהבת אברהם לאל; וילמדו ממנה לאהבה את ה' בכל לבבם ובכל נפשם.

ניסיון העקידה בא להוכיח את צדקותו של אברהם, אולם לא לבני דורו, שאכן לא היו נוכחים שם, אלא לדורות הבאים המאמינים בתורת משה, בכדי שיראו עד היכן הגיע אהבת האל של אברהם. אם כך, ניסיון העקידה לא היה בשביל אברהם אלא בשבילנו! אנחנו אלו הצריכים ללמוד על העקידה ולהבין את משמעות האהבה העצומה שאמורה להיות לנו כלפי הקב"ה.

בדרך אחרת הולך הרמב"ן. הרמב"ן כותב (שם):

ענין הנסיון הוא לדעתי, בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו, אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה, יקרא "נסיון" מצד המנוסה, אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל, להיות לו שכר מעשה טוב לא שכר לב טוב בלבד.

הניסיון לא נועד עבור הקב"ה. לא נועד עבור ה'מנסה', אלא עבור אברהם, עבור ה'מנוסה'. המטרה איננה חיצונית, איננה כדי להודיע לעולם את צדקתו. המטרה היא עבור אברהם. ללא ניסיון היה אברהם בעל לב טוב, וגם על כך קיבל שכר. הנסיון הפך את אברהם לבעל מעשה טוב. הניסיון עזר לאברהם להוציא את הלב הטוב שלו, מן הכוח אל הפועל. למצות את הפוטנציאל הפנימי החבוי בתוכו. הניסיון לא היה בכדי לבחון את אברהם, אלא בכדי לשנות את אברהם! בכדי להפוך אותו לטוב יותר, לשלם יותר[2].

האברבנאל (שם) מוסיף נקודה חדשה:

…והנה הניסיון הזה אין ענינו הבחינה, כדי שידע האל מה שלא היה יודע, כי כל הדברים גלויים לפניו תמיד. אבל 'והאלהים נִסה' הוא מגזרת נס, וכמו 'נְסה עלינו אור פניך ה' '. כי הנה הפועל הנפלא הזה שעשה אברהם בדבר ה' עומד לנס עמים, כדגל רם ונשא, אליו גוים ידרושו ויביטו אחריו…

האברבנאל כותב שניסיון הוא מלשון "נס". ניתן לחזק זאת מפסוק בתהילים (ס', ו): "נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס, לְהִתְנוֹסֵס". "והאלקים ניסה את אברהם" – "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה". אברהם "יראיך" קיבל "נס", כדי "להתנוסס". ונבאר את הדברים.

נס הוא דגל. הדגל עומד גבוה. בכך ניתן להסביר את הגאונים המובאים באבן עזרא, שמטרת הנסיון הוא להראות צדקתו של אברהם לאחרים, כמו דגל. רעיון זה מפורש למעשה במדרש (בראשית רבה, וירא, פרשה נ"ה).

כתיב (תהלים, ס', ו) "נתתה ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה", נסיון אחר נסיון וגידולין אחר גידולין בשביל לנסותן בעולם, בשביל לגדלן בעולם, כנס הזה של ספינה.

הניסיון אמור להיות כמו דגל של ספינה, כדי שכל העולם יראה את הניסיון והדבר יגדל את הצדיק ואת מעשיו בעולם. כמובן, שהגדלת מעשיו של אברהם איננה נועדה עבורו, אלא עבור הליכת בני אדם אחרים בדרכו ובמעשיו.

אולם, ייתכן שניתן להבין בדרך נוספת. הנס, הדגל, לא נועד רק עבור אחרים, אלא הוא נועד להגביה את אברהם! מטרת הניסיון להביא את אברהם למקום גבוה יותר מהמקום שהיה בו בתחילה. האבן עזרא מביא בתחילת דבריו פירוש דומה:

יש אומרים, כי הסמ"ך תחת שי"ן, והה"א תחת האל"ף, וטעם כל הפרשה יכחישם.

כלומר, יש אומרים שיש לקרוא במקום 'והאלקים ניסה את אברהם', 'והאלקים נישא את אברהם'. האלוקים הגביה את אברהם. האבן עזרא איננו מקבל ביאור זה. כמובן, שהשינוי הדקדוקי הוא קושי גדול בפירוש זה, שהרי לא כתוב 'נישא' אלא כתוב 'ניסה' ומשמעותו אחרת. אולם, ייתכן לאור הדברים שביארנו שאכן מדובר על הגבהה, אבל לא מלשון 'נישא', אלא מלשון 'נס', מלשון דגל, שהוא דבר גבוה, ומטרתו להביא את אברהם למקום גבוה יותר ממה שהיה קודם. ואפשר שיש דו משמעות במלה 'נסה'. האלקים 'נסה' את אברהם מלשון 'ניסיון', ומטרת הניסיון היא מלשון 'נס' ודגל: האלקים ניסה את אברהם כדי להגביה את אברהם.

 

בברכות השחר אנו אומרים "אל תביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון". אל תביאנו לידי ניסיון, כדי שלא נגיע לידי ביזיון. אולם, כשיש ניסיונות, כשיש קשיים, צריכים לזכור ארבעה דברים:

א.      ניסיון גורם לאדם למצות את הכוחות האמיתיים שיש לו. להשתמש ולגדות כוחות חדשים שאולי לא ידע על קיומם עד היום. כך ראינו בדברי הרמב"ן, וכך מדגיש מרן הרב קוק זצ"ל ('עין אי"ה' ברכות פרק ה, פיסקה לח): "והנה תכלית כל נסיון כבר נודע שהוא רק להוציא השלימות הצפון בעומק הנפש מן הכח אלא הפועל הגמור". מטרת הניסיון – להוציא את הכוחות האמיתיים שלנו, מן הכוח אל הפועל. לגלות ולחשוף את הכוחות שבאמת יש לנו.

ב.      הקב"ה לא מנסה אנשים שאין להם כוח לעמוד בניסיון. וכדברי ר' יונתן בבראשית רבה (ל"ב, ג), שמקישים ובודקים רק קנקנים יציבים ולא קנקנים רעועים:

"היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מספיק להקיש עליהם פעם אחת עד שהוא שוברם. ובמה הוא בודק? בקנקנים יפים שאפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים. כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים, אלא את הצדיקים שנאמר: ' ה' צדיק יבחן' (תהילים י"א, ה)". על קנקן רעוע לא מנסים להקיש – רק על קנקן יציב.

ג.        לא תמיד נדע ונבין מדוע הקב"ה הביאנו לניסיון שכזה. בנסיונות קטנים, ניתן להבין יותר. בניסיונות גדולים – אין אנו מבינים. ייתכן שגם אברהם לא הבין. אולי גם לאברהם לא היו תשובות לכל השאלות, לכל הניסיונות. אולם, אברהם ידע, שהדבר הנכון ביותר גם בשעה טובה, ובודאי בשעה קשה, הוא לדבוק בקב"ה ולהאמין בו. להאמין שהוא חפץ בטובתנו, גם אם אין אנו מבינים מדוע בחר דווקא בדרך זו.

ד.       הניסיון אמור להביא אותנו בסופו של דבר למקום גבוה יותר, נעלה יותר, להגביה אותנו, כמו דגל, כמו 'נס'.

ואמנם, כאמור, איננו רוצים בניסיונות, אבל אין מציאות של עולם בלי ניסיונות וקשיים. אברהם אבינו קיבל ניסיונות קשים במיוחד. לצערנו, ישנם עוד אנשים במהלך הדורות, וגם בדור שלנו, שקיבלו ניסיונות מאוד קשים. אולם, לכל אחד, בכל עת יש ניסיונות, יש התמודדויות. זה טיבו של עולם – רצוף עבודה, רצוף עמל, רצוף נסיונות ורצוף בהתמודדויות. יש אנשים שנופלים גם בניסיונות קטנים, אבל מי שמצליח לעמוד בניסיון, מוצא את עצמו במקום גבוה יותר ומגלה כוחות חדשים שלא הכיר קודם.

 

במדרש תנחומא (לך לך ג') מובא:

ורבי לוי אומר נסיון הראשון כנסיון האחרון: נסיון הראשון ב'לך לך מארצך'; נסיון האחרון ב'לך לך אל ארץ המוריה'.

ואכן, הפרשיות ממש מקבילות. בשתיהן נאמר "לך לך"; בשתיהן אברהם הולך את הבלתי נודע ("אל הארץ אשר אראך", "על אחד ההרים אשר אומר אליך"); בשתיהן יש משמעות מיוחד לפועל "יר"א" (כראייה, כהתגלות וכיראה): בהליכה הראשונה הקב"ה מתגלה אל אברהם במילה "וירא": "וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (י"ב, ז), ובהליכה השנייה אברהם רואה באותה מילה את המקום: "ויִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק" (כ"ב, ד); ובסיום פרשיית העקידה מחברת התורה את הראיות "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה" (כ"ב, יד); ראיות שמהן נולדה יראתו של אברהם: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה" (כ"ב, יב).

עניין ההליכה "לך לך" איננו רק משחק מלים. התורה חוזרת בשתי הפרשיות פעמים רבות על השורש הל"ך (בנסיון ארץ ישראל: "לך לך… אל הארץ", "וילך אברם", "ויצאו ללכת ארצה כנען"; ובנסיון העקידה "ולך לך אל ארץ המורה", "וילך אל המקום", "ואני והנער נלכה עד כה", "וילכו שניהם יחדיו", ושוב "וילכו שניהם יחדיו"). מהי משמעותה של ההליכה?

נסיון מבטא הליכה. צעידה קדימה (וכשלא עומדים בו, חלילה נסיגה לאחור). אנחנו לא מלאכים. אין אנו עומדים אלא הולכים. מי שלא הולך, מי שלא צועד קדימה אלא נשאר במקומו, סופו הולך אחור! כל הזמן צריכים לצעוד, כל הזמן להתקדם, כל הזמן ללכת!

"לך לך" – לא תמיד תדע את היעד הברור. לא תמיד תדע מה יהיה סיום המסע, אבל עליך ללכת. לצעוד, להתקדם. להתקדם במוסר, להתקדם במידות, להתקדם בתורה, להתקדם בקיום מצוות – בכל סעיף בשלחן ערוך, להתקדם בשליחות המיוחדת שלי בעולם.

ומהי השליחות? אולי אינך יודע, אולי אינך יכול לדעת "על אחד ההרים אשר אומר אליך" – היעד לא ברור. אבל המגמה ברורה "לך לך", התקדם! הקשב לרצון ה' בעולם, ופעל בעקבותיו. אל תפחד משינויים (אברהם נאלץ לשנות ולהתנתק מכל עברו, כדי להתדבק בקב"ה). אל תפחד מיעדים רחוקים "וירא את המקום מרחוק" (חז"ל: "ראה ענן קשור על ההר" – יעדים גבוהים, יעדים בלתי נראים בעין נמוכה). גם אם היעד רחוק, גם אם איננו ברור לגמרי, התקדם. התבונן למרחק, ונסה להביא את עצמך למקומות גבוהים.

האם נדע פעם את היעד הסופי שלנו? האם נדע פעם מהו בדיוק "המקום" אליו אנו צריכים להגיע? ייתכן שלא תמיד נגיע אל היעד ואל המטרה שהצבנו לעצמנו, אבל אם ננסה לחפש באמת את רצון ה', אם ננסה לחפש באמת לעשות רצון ה', הרי שכל צעד, כל הליכה, יביאו אותנו למקום גבוה יותר. יש משמעות לעצם ההליכה, לעצם ההתקדמות, גם אם בסופו של דבר איננה מביאה אותנו ליעד שאותו שאפנו לכבוש.

נתפלל את ה' שלא יביאנו לידי ניסיון, ובודאי לא לידי נסיונות גדולים, אך נדע שבכל רגע עומדים אנו בניסיונות ובהתמודדויות, ושיש בנו את הכוח ואת היכולות להתמודד איתם. נדע שהדבר הבטוח ביותר בעולמנו המעורפל, הוא ללכת אחרי ה'! נלך, נתקדם, נחפש ונראה לעשות רצונו יתברך, ובע"ה נזכה להגיע ליראת שמים "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה".

print