לעשות צדקה ומשפט

עד פרשת השבוע שלנו התורה אינה מגלה במפורש מדוע בחר הקב"ה באברהם. בפרשתנו הקב"ה מסביר לראשונה מדוע הוא מספר דווקא לאברהם את תכניתו לגבי ענישת סדום (י"ח, יט):

כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו:

אברהם מתאפיין בשמירת "דרך ה' ", ובעשיית "צדקה ומשפט".

המדרש כותב דברים מפתיעים לגבי פסוק זה (ויקרא רבה (מרגליות) פרשת בחוקותי פרשה לו):

ר' ברכיה ור' לוי בשם ר' שמואל בר נחמן: אברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכותו שליעקב, משל למה הדבר דומה, לאחד שהיה נידון לפני השלטון, ויצא דינו מלפני השלטון לישרף. צפה אותו השלטון באיסטרולוגייא שלו וראה שהוא עתיד להוליד בת והיא עתידה להינשא למלך, אמר: כדיי הוא להינצל בזכות בתו שהוא עתיד להוליד והיא נישאת למלך.

כך אברהם יצא דינו מלפני נמרד להישרף, וצפה הקדוש ברוך הוא שיעקב עתיד לצאת ממנו. אמר: כדיי הוא להינצל בזכותו שליעקב, הה"ד: 'לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם' (ישעיה כ"ט, כב).

ורבנן אמרין: אברהם עצמו לא נברא אלא בזכותו שליעקב, הה"ד 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט' (בראשית י"ח, יט), ואין צדקה ומשפט אלא ביעקב, דכת' 'משפט וצדקה ביעקב אתה עשית' (תהלים צ"ט, ד).

חז"ל כותבים שאברהם ניצל מסדום – ואולי אף נברא – בזכותו של יעקב שעתיד לעשות צדקה ומשפט. לכאורה, דבר זה מקטין מאוד את חשיבותו של אברהם. הפסוק שנראה כמתאר את גדולתו של אברהם, מתאר לכאורה את גדולתו של יעקב.

אולם, מסתבר שההפך הוא הנכון: זוהי גדולתו המיוחדת של אברהם. אברהם לא נבחר משום מציאותו בעולם מצד עצמה, אלא משום היותו מוביל לייסודה של כנסת ישראל!

אברהם לא נבחר רק הודות לאישיותו המיוחדת, אלא מפני שהוא עתיד להנחיל לצאצאיו את התכונות הקיימות בו; הוא לא נבחר רק מפני שיחנך את עם ישראל ("יצוה את בניו ואת ביתו אחריו"), אלא מפני שכך יהיה בפועל ("ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט").

אברהם הוא המייסד, המוביל והמחנך הדגול של כנסת ישראל כולה, אך כנסת ישראל היא הסיבה לבחירת אברהם. בגלל הידיעה הא-להית שכנסת ישראל עתידה לצאת ממנו – נבחר אברהם.

עשיית צדקה ומשפט מאפיינת את אברהם, אך מאפיינת ומחייבת גם את זרעו – אותנו. ייתכן שמדובר על עשיית משפט צדק – יושר ומוסר, וייתכן שמדובר על צדקה במובן של חסד, ועל משפט במובן של דין. שילוב של חסד וצדקה עם דין ויושר.

בשני עניינים בתפילה אנו משתמשים בפועל "אוהב". הראשון הוא אהבת ישראל:

וְאַהֲבָתְךָ אַל תָּסִיר מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים. בָּרוּךְ אַתָּה ה', אוֹהֵב עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

השני הוא אהבת צדקה ומשפט:

בָּרוּךְ אַתָּה ה', מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט.

הקב"ה אוהב את עם ישראל, והקב"ה אוהב צדקה ומשפט. שני תחומים אלה עולים מהפסוק המופיע בפרשתנו, שבו הקב"ה קורא לדרכו של אברהם "דרך ה' ", ומסביר את בחירת ישראל ההולכים בדרך ה', דרך צדקה ומשפט.

יושר וצדק חשובים לכל עמי העולם. אולם, בעם ישראל הם המאפיין המרכזי, הם חלק מהגדרתנו והם עומדים ביסוד בחירת ה' בנו. עלינו לשאוף כל העת לצדק וליושר, עלינו לשאוף לדרך ה', ולהתפלל שכשם שה' אוהב צדקה ומשפט, כך תמיד תימשך אהבתו אלינו: "ואהבתך אל תסיר ממנו לעולמים"!

print