גדולתו של יוסף

סוף סוף התאחדה המשפחה. יעקב ובניו מגיעים למצרים. היינו מצפים, שכעת, לאחר שבע עשרה שנים שיוסף לא ראה את יעקב, יגורו יעקב ויוסף יחדיו. מן הסתם, יכניס יוסף את יעקב לארמון, ויבנה לו שם בית נאה, כך שיהיה בתנאים נוחים וגם יהיה קרוב ליוסף וקרוב לנכדים. אולם, לא כך אירע. יוסף נשאר בארמון, ואילו יעקב גר עם שאר המשפחה בארץ גושן. יוסף אמנם מגיע מידי פעם ליעקב, אבל לא נמצא בקשר רצוף, ואיננו יודע מעצמו שאביו חולה. שליח מיוחד מגיע אל יוסף ואומר לו: "ויאמר ליוסף, הנה אביך חולה" (בראשית, מ"ח, א).

האם יעקב ידע ממכירת יוסף? איננו יודעים בוודאות האם יעקב ידע ממכירת יוסף. ישנם פסוקים שרומזים לנו, אך אינם אומרים דבר מוחלט. למשל, לאחר מות יעקב אומרים האחים ליוסף (בראשית, נ', טו-יז):

(טו) וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ:

(טז) וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר:

(יז) כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו:

אחי יוסף אומרים שיעקב ביקש שיוסף יסלח להם על המכירה (על הרעה שעשו לו). האם יעקב באמת אמר זאת? חז"ל אומרים (יבמות סה:) שיעקב לא ציווה דברים אלו, והאחים הם שאמרו זאת, ושיקרו מפני דרכי שלום. במדרש הוסיפו לומר זאת בלשון ציורית (מדרש תנחומא צו, ז):

ומעולם לא צוה יעקב מכל אלו הדברים כלום, אלא מעצמם אמרו דבר זה, אמר רשב"ג: כמה דיו משתפך וכמה קולמוסין משתברין וכמה עורות אבודים וכמה תינוקין מתרצעין ללמוד דבר שלא היה בתורה!

לאחר שהאחים אומרים דברים אלו כתוב שיעקב בכה. מדוע בכה? ייתכן שבכה על כך שאביו חושד בו בדבר זה, אך ייתכן שהבין שהאחים אמרו זאת מעצמם, ובכה על כך שהאחים חשדו בו (כך במדרש רבה, פרשה קא).

גם פסוקים נוספים אינם ברורים בהקשר זה. למשל, יעקב מברך את יהודה "גור אריה יהודה, מטרף בני עלית" (בראשית מ"ט, ט). נחלקו הפרשנים כיצד לפסק את הפסוק וכיצד להסבירו. ייתכן שיעקב אומר שיהודה הציל את יוסף מהרג: "מטרף בני [יוסף], עלית" (עיינו במדרש רבה, בראשית צ"ט). אולם, ייתכן שאין הפסוק קשור ליוסף. כך גם במקומות נוספים ("שמעון ולוי אחים… כי באפם הרגו איש וברצונם עיקרו שור" – מ"ט, ה-ז – לפי חלק מהפירושים, המלה "שור" מרמזת ליוסף. וכן בברכה ליוסף "וימררוהו ורובו וישטמוהו בעלי חצים…" – הם יש כאן רמז לאחים? פסוק זה מזכיר אמנם את דברי האחים שקראנו בראשית דברינו "לו ישטמנו יוסף").

ייתכן שחוסר הבהירות בפסוקים, בשאלת ידיעתו של יעקב על המכירה, רומזת לנו שגם יוסף והאחים לא היו בטוחים בכך. גם הם לא ידעו, האם יעקב יודע, או שאיננו יודע. גם הם לא היו בטוחים האם יעקב יודע מעצמו? האם יוסף גילה לו? וגם יוסף לא בטוח בכך.

אולם, מדוע לא דיבר יוסף עם יעקב על המכירה? חז"ל נתנו תשובה מדהימה, שמסבירה גם מדוע לא גר יעקב עם יוסף (פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא ג – ביום השמיני):

כיון שהרגישו ביעקב שחולה באו והודיעו ליוסף, והרי כל שבחו של יוסף שהיה מפליג על כבוד אביו ולא נכנס אצלו בכל שעה, שאילולי שבאו אחרים ואמרו לו אביו חולה לא היה יודע?

אלא להודיעך צדקו שלא רצה להתייחד עם אביו שלא יאמר לו היאך עשו בך אחיך ומקללם. אמר יוסף: אני יודע צדקו של אבא כל דבריו גזירות הן… ואני בא לומר שיקללם? יקללם ונמצאתי מחריב את כל העולם שלא נברא העולם אלא בשביל השבטים. לפיכך לא היה הולך אצל אביו בכל שעה.

יוסף מוותר על המפגש הקבוע עם אבא, מוותר על החיים הקרובים לאבא, בכדי שלא לפגוע באחים; בכדי שאבא לא ישאל אותו "מה קרה? כיצד הגעת למצרים", וכך יידע על מכירתו על ידי אחיו.

יוסף הקריב בכך הקרבה גדולה, אולם, בכך שיעקב לא ידע על המכירה, הצליח יוסף לא רק לדאוג לאחים, אלא לדאוג למשפחה כולה. לשמור על אחדות המשפחה! בזכות אצילותו של יוסף, נשארה משפחת יעקב, מאוחדת ואוהבת, ולא התפצלה שוב לחטיבות שונות. בזכות האיפוק של יוסף שלא גילה על המכירה, בזכות הוויתור של יוסף על הקרבה הגדולה ליעקב, לא נודע דבר המכירה, ומשפחת יעקב נשארה מאוחדת, ולכן מכל המשפחה יצא אחר כך עם ישראל!

נלמד גם אנו מיוסף: מותר להתווכח, מותר לדון, אבל צריך לזכור: האחדות המשפחתית, בכל משפחה ומשפחה ובעם ישראל בכללו, חשובה מכל אלו. צריך לעשות מאמץ אדיר לשמור על אחדות זו, גם אם הדבר דורש מאיתנו לעתים איפוק ואף וויתורים מסוימים.

print