מדוע דווקא הנשים?

מי היו הראשונים בתרומתם לבניית המשכן –אנשים או נשים?

לא ניתן לקבל תשובה מפורשת בפסוקים, אך ניתן למצוא רמז לתשובה על השאלה ששאלנו בתחילת פרשת "ויקהל" (ל"ה, כב):

"ויבאו כל-איש אשר-נשאו לבו וכל אשר נדבה רוחו אתו הביאו את-תרומת ה' למלאכת אהל מועד ולכל-עבדתו ולבגדי הקדש:  ויבאו האנשים על-הנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל-כלי זהב וכל-איש אשר הניף תנופת זהב לה' ".

רש"י מסביר את הפסוק שם: "על הנשים", עם הנשים וסמוכין עליהם. אך האבן עזרא (שם) הולך בכיוון אחר ומפרש כך:

"  'ויבאו האנשים על-הנשים' – אחר שבאו הנשים".

לפי האבן עזרא נשות ישראל היו ראשונות בתרומתן ובעקבותיהן באו האנשים. וכך גם דרכו של הרמב"ן בפירושו על פסוק זה:

"וטעם ויבואו האנשים על הנשים – בעבור כי הנדבה בתכשיטין היא מצויה אצל הנשים יותר, וכלן היו להן, ופרקו נזמיהן וטבעותיהן מיד, ובאו תחלה, והאנשים אשר נמצאו להם הביאו עימהם, כי טעם על הנשים שהן היו שם בראשונה והאנשים נטפלו להן".

האבן עזרא אף מוסיף דעה, האומרת:

"ויש אומרים על דעת הנשים. והטעם, ברצונם".

כלומר, האנשים הביאו את תרומתם בהשפעתן של הנשים!

היה ניתן לחשוב, שאולי הנשים מתלהבות יותר. אולי אין הן אחראיות על חשבון הבנק, ולכן הן מוכנות להיות נדיבות יותר בצורה לא ריאלית. אולם, אי אפשר לומר כך, וחטא העגל יוכיח.

בפרשת "כי תישא" בסיפור חטא העגל אומרת התורה (ל"ב, ג):

"ויתפרקו כל-העם את-נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל- אהרן".

חז"ל דרשו מכאן, שלנשים לא היה חלק בחטא העגל. –

" ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב ! אשר באזני נשיהם – לא נאמר, אלא אשר באזניהם!"

דווקא האנשים היו אלו שהתלהבו ופרקו "את-נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל- אהרן". מי שהתנהג שם בהתלהבות – היו האנשים ולא הנשים. ואם כך, הנשים, בעלו בתרומת המשכן, לא מתוך התלהבות שטחית, לא מתוך חוסר ריאליות, אלא מתוך רצון עז לקרבה אל ה'.

ויש בכך חידוש נוסף. חז"ל סבורים שהמשכן היה כפרה על חטא העגל. והנה, דווקא הנשים, שלא חטאו בעגל, הביאו תרומה מיוחדת למשכן!

הנשים הביאו לא מכוח חובה, לא בגלל שלא היתה להם ברירה, לא מתוך התלהבות חסרת גבולות, אלא מתוך רצון עז לחיבור לקב"ה, להתקרבות לה', רצון לתת כל מה שיש לנו לקב"ה, המטיב איתנו והאוהב אותנו כל כך.

נלמד כולנו מתרומה זו, ננסה כולנו לשאוף כל הזמן להתקרב לה', בתפילה, במעשים טובים, בחסד, בלימוד תורה ובקיום מצוות, ובע"ה להגיע למציאות של "ושכנתי בתוכם", מציאות שבה הקב"ה שוכן בתוך בני ישראל "והייתי להם לא-לקים".

print