שבת ומשכן

התורה מחברת את השבת והמשכן.

התורה מזכירה את השבת בקצרה – יחד עם שאר המועדים – לאחר חטא העגל, אך מרחיבה עליה בתחילת פרשת ויקהל, בציווי על עשיית המשכן (שמות ל"ה, א-ג – בהתחלת עשיית המשכן):

(א) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם:

(ב) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת:

(ג) לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:

השבת הוזכרה בסיום הציווי על המשכן, וחוזרת כאן שוב בתחילת העשייה.

סיבת החזרה היא חטא העגל המצוי בין השניים[1]: לאחר חטא העגל צריך היה לחזור אל הראשונות ועל כן שוב הוזכרה השבת.

מכאן עולות שתי תובנות:

  1. יש קשר הדוק בין השבת ובין המשכן, עד כדי כך שהתורה צריכה לחזור על ציווי השבת כדי לצוות על המשכן. ומכאן שחז"ל לומדים את איסורי השבת מן המשכן לא רק משום שהשבת נסמכה למשכן, אלא דווקא בגלל החזרה של השבת המצביעה על הקשר ההדוק.
  2. התורה מצווה על המשכן: "ויקהל משה… אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות אותם". בתוך הציווי הזה נמצא הציווי על השבת (שעיקרו מה אסור לעשות) ולאחריו הציווי על המשכן, ללא פתיחה נוספת. גם כאן אנו רואים את הקשר החזק שבין השבת למשכן.

מסתבר שחטא העגל איננו הפסקה של סתם – השבת היא אות, והעגל פגע באות והפר את הברית; ממילא צריך שוב לחזור על האות.

ואם כך, השבת איננה מוזכרת רק בצמוד למשכן, אלא היא מוקפת במשכן:

פרשיות ציווי המשכן: כ"ה, א – ל"א, יא

השבת: ל"א, יב-יז

חטא העגל: ל"א, יח – ל"ד, לה

השבת: ל"ה, א-ג

פרשיות עשיית המשכן: ל"ה, ד – מ', לח

יש מקום להאריך במשמעות החיבור בין השבת והמשכן, אך כאן נציין נקודה אחת. יש הסבורים שעיקרה של השבת הוא מנוחה. אולם בפשט הפסוקים השבת מוזכרת בדרך כלל בתור "שבת לה' ", דבר של קדושה.

החיבור בין השבת והמשכן מראה בבירור שמהותה של השבת היא הקדושה. המשכן מבטא את קדושת המקום והשבת מבטאת את קדושת הזמן. התורה רצתה לחבר בין קדושת המקום לקדושת הזמן. אולי אף מכוחה של שבת בראשית, כוח קדושת הזמן, זכה עם ישראל להביא לעולם גם את קדושת המקום.

לצערנו, אין לנו משכן ואין לנו מקדש. אנו זוכים לקדושת המקום בארץ ישראל, בבתי כנסת, בהר הבית ועוד. אך פרט לכך, בכל שבת אנו זוכים לקבלת שכינה ולקדושה מיוחדת.

כאשר מגיעה השבת נזכור שמהותה איננה רק מנוחה. השבת אמורה לטעת בנו קדושה ולהעלות אותנו למקום גבוה, וכך ימות השבוע יהפכו להיות קדושים יותר ובעלי ערך רב יותר ממה שהם, בעקבות קדושת השבת שהייתה לפניהם.

נתפלל שבע"ה במהרה נזכה גם לקדושת המקום המלאה בבניין בית המקדש במהרה בימינו.


[1] מצאנו דבר דומה במקומות רבים. בתחילת פרשת וארא (שמות ו'), למשל, יש חזרה על השליחות שקיבלו משה ואהרן, כיוון שהזכירו את תולדותיהם באמצע.

print