מהו טעמה של מצוות משלוח מנות?

שני טעמים מרכזיים ניתנו למצוות משלוח מנות.

 טעם אחד מוזכר בתרומת הדשן (קיא):

נראה טעם דמשלוח מנות הוא כדי שיהא לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדינא.

כלומר, משלוח המנות נועד לאפשר לכל אדם לקיים את מצוות סעודת פורים כראוי. כך נראה גם מפשטות לשון הרמב״ם (הלכות מגילה וחנוכה ב, טו); הרמב"ם הצמיד את מצוות משלוח מנות למצוות הסעודה וכתב את שתיהן בהלכה אחת:

כיצד חובת סעודה זו, שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו… וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות של בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו.

טעם אחר למצוות משלוח מנות מובא במנות הלוי (רבי שלמה אלקבץ, אסתר ט, טז-יז ד״ה והנך רואה):

ומשלוח מנות… כי זה רומז כי הם באגודה אחת ובאהבה ואחוה, היפך מה שאמר הצורר מפוזר ומפורד.

וכן (שם יח-יט ד״ה והה״ר יהודה):

ומשלוח מנות איש לרעהו, כמו שהיה עניינם כאיש אחד להיקהל כל אחד עם חבירו, היפך איש צר ואויב, לשון רמיה, האומר עם אחד מפוזר.

כלומר, משלוח מנות מבטא את האחדות שבעם ישראל, והיא מלמדת את ההפך מדברי המן כשבא לנמק את רצונו להשמיד את עם ישראל: ״ישנו עם אחד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד״ (אסתר ג', ח). כאשר אנו נותנים משלוח מנות אנו מאחדים את העם ומבטלים את הפיזור שלנו ואת הפירוד בינינו. דברים דומים כותב גם הב״ח (תרצה, ו).

הטעמים השונים יוצרים לכאורה גם הגדרות שונות למצוות משלוח מנות. לפי טעמו של תרומת הדשן, עיקר המצווה הוא לדאוג שלמקבל יהיה מה לאכול בסעודת פורים, ולכן פרטי הדינים יתאימו למגמה זו. לעומת זאת לפי טעמו של מנות הלוי, עיקר המצווה הוא ליצור אחדות בין הנותן והמקבל, ולכן פרטי הדינים יכוונו למטרה זו. האחרונים הציעו נפקא מינות רבות בין שתי ההגדרות הללו. נציין כעת מספר נפקא מינות מרכזיות.

אם המקבל מסרב לקבל משלוח מנות

הרמ״א (דרכי משה תרצה, ז; רמ״א שם, ד; תרצו, ו) כותב שאם אדם רוצה לתת משלוח מנות לאדם אחר, והמקבל מוחל על כך ואומר שאין צורך לתת לו משלוח מנות, או שהוא מסרב לקבל את המשלוח – השולח יוצא ידי חובת מצוות משלוח מנות, אף שבפועל לא נתן למקבל משלוח מנות. הפרי חדש (תרצה, ד) חולק על הרמ״א וכותב שאינו יודע מהו המקור לדין זה, ונראה שלדעתו במקרים אלו השולח אינו יוצא ידי חובתו.

החתם סופר (או״ח קצו ד״ה על דברת) מסביר שהרמ״א והפרי חדש נחלקו בהבנת טעם מצוות משלוח מנות: הפרי חדש סובר כדעת תרומת הדשן – משלוח המנות נועד לצורך סעודת פורים, ולכן אם המקבל מסרב לקבל הרי שלא סייע לו השולח בהכנת הסעודה, וממילא לא יצא השולח ידי חובתו. אולם הרמ״א סובר כדעת מנות הלוי – המשלוח נועד לחזק את האחדות בעם ישראל, ולכן ברגע שהשולח מראה שרצונו לתת משלוח מנות – וגם אם המקבל מסרב לקבל – הרי שהנותן

הראה את חיבתו וקרבתו למקבל, וממילא מטרת המצווה התמלאה.

למעשה, מדברי המשנה ברורה (תרצה, ס״ק כד) נראה שהוא פוסק כדעת הפרי חדש, שבמקרה זה לא יצא השולח ידי חובת המצווה.

 משלוח מנות בעילום שם

האם מי שנותן לחברו משלוח מנות בעילום שם יוצא ידי חובתו? לכאורה, הדבר תלוי בשני הטעמים של מצוות משלוח מנות. לפי טעמו של תרומת הדשן, כיוון שבסופו של דבר המקבל נהנה מן המשלוח ומשתמש בו לצורך הסעודה, ברור שהמשלח יוצא ידי חובתו. אולם לפי טעמו של מנות הלוי, כיוון שהמקבל איננו יודע ממי קיבל את המשלוח, אין כאן ריבוי חיבה ורעות ולא קירוב לבבות, ולכן

אין יוצאים ידי חובה במשלוח כזה. למעשה, ראוי לתת לפחות משלוח מנות אחד שהמקבל יודע מי השולח שלו, כדי לחוש לכל הדעות (וכן כתב בשו״ת כתב סופר שם).

print