שאלו ראשונים: מדוע מחמירים כל כך באיסור חמץ? הרי בשאר האיסורים, בטל האיסור בשישים, ואילו חמץ בפסח – אפילו באלף אינו בטל. בשאר איסורים – נותן טעם לפגם איננו אוסר, ואילו בפסח פסק הרמ"א, שגם נותן טעם לפגם אוסר, ועוד.

      הר"ן (פסחים, ב.) תירץ: בחמץ יש איסור כרת, ולכן החמירו בו חכמים. ומדוע החמירה בו התורה שאיסורו כרת? עונה הר"ן, שכיוון שבמשך השנה רגילים לאכול חמץ, ישנו חשש גדול יותר שיטעו בפסח (בניגוד לבשר טרף וכו', שאנשים רגילים תמיד לא לאוכלו, ואין צריך לחשוש כ"כ שמא יאכלוהו בטעות). ועוד מוסיף הר"ן, שייתכן שלכן החמירה התורה בחמץ, שיש בו גם איסור "בל יראה ובל יימצא". איסור זה לא קיים בטרפות, ולא קיים בבשר בחלב (אין איסור להחזיק בבית בשר לא כשר). התורה החמירה דווקא בחמץ, מפני איסור כרת שבו, ומפני שלא בדילים ממנו כל השנה, ויש חשש גדול לטעות.

      הסבר אחר נותן המשך חכמה (שמות, י"ב, כב). חז"ל אומרים שעם ישראל במצרים היו עובדי עבודה זרה, והיו במ"ט שערי טומאה. כיצד אם כן, שמרו עדיין על יהדותם? כיצד ייתכן שלא התבוללו בין הגויים?

      עונה המשך חכמה: עם ישראל שמר את הסייגים שהיו במשך הדורות: לא שינו את שמם, ולא שינו את מלבושם. ובזכות סייגים אלו, גם כשלא קיימו את מצוות התורה, עדיין נשמרו ביהדותם.

      לכן אומר המשך חכמה: "הרבתה התורה בסייגים גבי פסח, וחמץ בבל יראה, מפני שעל פי הגדרים והסייגים נגאלו, ולהורות נתן… שכל אדם יהא נגדר ומקושר ללאומתו בסייגים וגדרים, שכל זמן שלא יהיה אור הא-לקי מופיע עליו [יצילו אותו הסייגים]…".

      הסבר נוסף, מצאנו דווקא בעולם השו"ת; הסבר שאיננו אופייני לעולם ההלכה, ואיננו אופייני לרב המחבר שו"ת זה, הלא הוא הרדב"ז (רבי דוד בן זמרא). לאחר שהוא מעלה אפשרויות רבות, מדוע החמירה התורה בחמץ, הוא כותב (שו"ת הרדב"ז, ח"ג סין תתקע"ז; תקמ"ו):

"הלכך עדיין צריך טעם. ועל כן אני סומך על מה שאמרו רז"ל במדרשות, כי חמץ בפסח רמז ליצר הרע, והוא שאור שבעיסה, ולכן כלה גרש יגרש אותו האדם מעליו, ויחפש עליו בכל מחבואות מחשבותיו. ואפילו כל שהוא לא בטיל. והרי זה אמת ונכון…".

      לא מצא איש ההלכה, לבאר את הפשט, אלא על פי הדרש: ההקפדה באיסור חמץ היא רמז עבורנו בביאור יצר הרע מקרבנו.

      בדרך זו, כבר כתב רבינו בחיי (כד הקמח, פסח, א) והוסיף "כשם שבאה הקבלה לבער החמץ ולבדוק הבית בחורין ובסדקין, כך אנו חייבים לחפש ולבדוק חדרי בטן והכליות ממחשבות ומהרהורים רעים, וכשם שאין בדיקת החמץ לא לאור החמה… אלא לאור הנר, כך בדיקת היצר הרע, אינה אלא לאור הנשמה הנקראת נר…".

      לפי דרך זו ניתן להוסיף: פעמים רבות, כשאומרים לאדם לתקן את דרכיו, הוא סבור שאין לו מה לתקן. לכן, אנו מצווים לבדוק עוד לפני פסח את הבית מחמץ, כדי שנבדוק את עצמנו לפני החג, וכך תהיה הכנה מוקדמת שתכוון אותנו באותם דברים שאנו צריכים לתקן.

print