ט"ו בשבט – לאכול מפירותיה הקדושים 

הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה

הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה

      עיקר דינו של ט"ו בשבט הוא לעניין ערלה ותרומות ומעשרות. ומדוע דווקא ט"ו בשבט? בט"ו בשבט, כי עברו רוב ימי הגשם, השרף כבר נמצא באילנות, שהוא המזון העיקרי שלהם לשנה הבאה. כלומר, זמן זה הוא זמן משמעותי בצד החקלאי של האילן (על פי ר"ה יד. ורש"י שם). פרט לכך, בזמן זה, נגמרים המים שחלחלו באדמה מגשמי שנה שעברה, וכעת מתחילים העצים לשתות בעיקר מן המים של השנה (ירושלמי, ראש השנה, פ"א ה"ב), ואם כך, השנה החקלאית של העץ, מתחילה בט"ו בשבט.

      ט"ו בשבט הוא אם כן תאריך חלקאי. אולם, כבר לפני מאות שנים, נתנו לט"ו בשבט חשיבות נוספת.

      בזמנו של רבנו גרשום מאור הגולה (הובאה בשו"ת המהר"ם מרונטבורג סימן ה') גזרו הציבור תענית בימים שני, חמישי ושני. אחד הימים הללו אירע בדיוק בט"ו בשבט. רבנו גרשום הורה שיש לשנות את תאריך הצום ואין לצום ביום זה, כיוון שיום זה הוא ראש השנה לאילנות. וכך נפסק בשלחן ערוך (תקע"ב, ג). מכאן, שיש גם צד חגיגי בט"ו בשבט. בשלחן ערוך (קל"ח, ו) פסק שאין אומרים תחנון בט"ו בשבט.

      המקובלים (כך בספר חמדת ימים, ועוד לפניו באשכנז) הוסיפו שיש לאכול פירות ביום זה, כי הוא ראש השנה לאילן, וכך כתב המגן אברהם (קל"א)עיקר המנהג היה לאכול פירות כלשהם. אולם, במשך השנים השתדלו לאכול פרות ארץ ישראל. רבים היו אוכלים פירות יבשים, כיוון שבתקופה זו בחו"ל היה קשה להשיג פירות, ובודאי פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל.

      בודאי שכיום בארצנו, צריכים אנו להשתדל לאכול בט"ו בשבט פירות מארץ ישראל (ולא פירות יבשים מתורכיה, שלעתים יש בהם גם בעיות של תולעים – בתאנים). ניתן לאכול פירות טריים, ואין עדיפות לפירות יבשים.

      מהי המשמעות של אכילת פירות ארץ ישראל?

      הטור (או"ח ר"ח) התקשה בנוסח ברכת מעין שלוש. בברכה זו אנו מבקשים "והעלנו לתוכה, ושמחנו בבנינה, ונאכל מפריה, ונשבע מטובה". הטור מביא מערערים על נוסח זה, כיוון "שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה, אלא לקיים מצוות התלויות בה"!

      הב"ח חלק על דברים אלו. לדעתו, פירות ארץ ישראל יש בהם קדושה מיוחדת, כיוון שהפירות נובעים מן הקדושה העליונה של השכינה השוכנת בארץ, וממילא גם אכילתם איננה אכילה רגילה:

"הלא קדושת הארץ הנשפעת בה, מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ …ועל כן ניחא שאנו מכניסין בברכה זו, ונאכל מפריה ונשבע מטובה. כי באכילת פירותיה אנוניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה".

      עיקרון זה, כתב גם הרב קוק זצ"ל (אורות הקודש, ג', עמוד רצד-רצה): "המאכל של ארץ ישראל מקדש בפנימיותו ואינו מגשם אלא בחיצוניותו" (ועיין בירמיהו ב', ז ובנחמיה ט' לו, ששם מפורשים דברי הב"ח, שנוסח זה הוא הנוסח הנכון).

 

      כשאדם אוכל פירות בט"ו בשבט, הוא מודה על חסדו המיוחד של הקב"ה שנתן לנו אילנות ופירות. כשאדם אוכל פירות ארץ ישראל הוא מרוויח דבר נוסף. בפירות ארץ ישראל ישנה קדושה מיוחדת. קדושת השכינה של ארץ ישראל. כשאנו אוכלים פירות הארץ, אנו ניזונים מן הקדושה המיוחדת של השכינה השורה בארץ. אשרינו שזכינו לכך! 

      חלק מרכזי ממצוות התורה הוא לחבר בין הצד הרוחני לצד הגשמי. לחבר בין קודש לחול. בכך, זוכים אנו בצורה מיוחדת, באכילת פירות ארץ ישראל: אוכלים פרי גשמי, אך מרגישים באכילה זו את הקב"ה השוכן בתוכנו, את הקב"ה האוהב אותנו וחפץ להיטיב עימנו.

     אשרינו שזכינו. לחיות בארץ ישראל, לאכול מפירותיה הקדושים, ולשאוף כל העת מקדושת הארץ. 

print