בפרשת השבוע אנו קוראים על התרומות שעם ישראל מביאים לצורך בניית המשכן. לפי איזה סדר מסדרת התורה את התרומות? הבה נקרא את הפסוקים:

 

שמות פרק כה, ג-ז 

 

(ג)

וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת:

(ד)

וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים:

(ה)

וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים:

(ו)

שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים:

(ז)

אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן:

התורה כותבת בתחילה: זהב, כסף, נחושת. נראה שהתורה מסדרת את התרומה לפי הערך הכספי. התורה ממשיכה: תכלת, ארגמן, תולעת שני, שש, עזים – סוגי בדים. אחר כך: עורות אילם מאודמים, עורות תחשים. אחר כך עוברת התורה לעצים: עצי שטים. אחר כךף שמן למאור, בשמים, קטורת. עדיין ניתן להסביר את הרשימה לפי הערך.

אבל אחר כך התורה אומרת: אבני שוהם ואבני מילואים. אבנים אלו, הם כמו יהלומים, ואף יקרים יותר מיהלומים. מדוע הם בסוף הרשימה? אם כך, לפי איזה סדר התורה החליטה לסדר רשימה זו?

כך שואל האור החיים ומוסיף שהיה צריך לסדרם אפילו לפני כסף וזהב, כי הם יותר יקרים?

 

"צריך לדעת למה כתב אבני שוהם ואבני מלואים בסדר אחר כל הי"א מינים ומן הראוי היה לו לסדרם קודם זהב וכסף כי הם מעולים מהם".

האור החיים עונה:

כל הדברים ברשימה שמשו את המשכן. אבני השוהם ואבני המילואים לא היו לצורך המשכן אלא לצורך בגדי הכהן ולכן הם בסוף הרשימה (וגם אין בהם דין מעילה).

אולם, האור החיים נותן תשובה נוספת:

 

"עוד נראה על פי דבריהם ז"ל שאמרו ביומא (ע"ה א) שהעננים היו מביאים את אבני השוהם וכו' אם כן משלחן גבוה היו מביאים בלא טורח ויגיעה ולא חסרון כיס אשר על כרחו סדר נדבתם אחר כל הנדבות שמביאין מכיסם ועל ידי טורח".

חז"ל שואילם ביומא עה. כיצד היו להם אבני שוהם ואבני מילואים? עונים חז"ל שענני הכבוד הביאו אותם. לאור זאת אנו מבינים שהנשיאים לא היו צריכים להתאמץ בכדי להביא אותם. הם פשוט הגיעו על ידי העננים.

לאור זאת ניתן להסיק: התורה מסדרת את הרשימה לא לפי הערך אלא לפי המאמץ. או בסגנון אחר: התורה מחשיבה את הערך לפי המאמץ ולא לפי השווי!

העולם המודרני, מסתכל בדרך כלל רק על התוצאה. לא על המאמץ. הקובע הוא הציון, ולא כמה השקיע התלמיד. התורה מלמדת אותנו, שהקב"ה באמת מחשיב את המאמץ, ובגלל זאת כל אחד צריך להתאמץ בעבודת השם, ולדעת שהשכר לפי המאמץ, גם אם לא יגיע לאותה תוצאה כמו חבירו. וכמו שאמרו חז"ל "לפום צערא אגרא" – לפי הצער – השכר.

נלמד מדבריו של הקב"ה, וננסה לא לשפוט את הסובבים אותנו, רק לפי התוצאות, אלא להעריך את כל המאמצים שאנשים משקיעים ומתאמצים.

 

print