אדר ראשון משפיע על אדר שני?

הגמרא בתענית כט. אומרת:

כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה – כך משנכנס אדר מרבין בשמחה…

רש"י מבאר:

משנכנס אדר – ימי נסים היו לישראל: פורים ופסח.

לפי רש"י ניתן להבין, שבגלל הנס של פורים הרי שמרבים בשמחה. ממילא, כיוון שבאדר א' לא היה נס פורים, הרי שאין גם מקום להרבות בשמחה (אלא אם כן, נראה את אדר ראשון ושני, כמעין חודש אחד ארוך). וכן כתב בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"ב סימן פ"ח). הוא מוסיף להסביר שם: מדוע רש"י כתב "פורים ופסח", הרי פסח איננו קשור כעת לענייננו. הגמרא אומרת, שקוראים את המגילה באדר שני, כדי לסמוך גאולה לגאולה. כלומר, שישנו חיבור בין פורים ופסח. ולפי זה, דווקא באדר הסמוך לפסח, הסמוך לגאולה, יש שמחה, אבל לא באדר ראשון.

מצד שני, המשנה אומרת שכל ההבדל בין אדר ראשון ואדר שני הוא מקרא מגילה ומתנות לאביונים. מכאן ניתן להסיק, שביחס לשמחה אין הבדל ביניהם, ובשניהם צריך להרבות בשמחה (אא"כ נאמר ש"מקרא מגילה" רומז גם לעניין השמחה).

     בשו"ת חתם סופר (או"ח קס"ג) כותב דבר חדש, בתחילה בשם עצמו, ואחר כך כותב שכך מצא בירושלמי, שהגזירה של המן היתה באדר ראשון. הגזרה היתה באדר ראשון כי במגילה כתוב "חודש שנים עשר הוא חודש אדר". לשם מה התוספת "חודש שנים עשר"? אלא שהיו שני אדרים, ומדובר על הראשון שבהם, החל בחודש שנים עשר. מכל מקום, הוא כותב שעקרונית היה מקום לעשות פורים באדר ראשון, בפרט שהגזירה היתה באדר ראשון, אולם עושים את פורים באדר שני, כדי "לסמוך גאולה לגאולה"  (מסתבר, שסמיכת גאולה לגאולה, מראה שכל הנסים נובעים מכוח יציאת מצרים – עיינו בכך בהרחבה בדברים שכתבתי בהגדה של פסח).

     ואם כך, בודאי שיש עניין של שמחה באדר ראשון, כי נס פורים, שייך עקרונית לאדר ראשון, ורק כדי לסמוך גאולה לגאולה, עושים פורים באדר שני.

ביחס לשמחה יש לדון גם מפסיקת ההלכה בעניין תענית. כפי שראינו, נחלקו ראשונים האם מותר להתענות ולהספיד בי"ד באדר ראשון. לדעת הרמב"ם – אסור להתענות ולהספיד, ולדעת הרא"ש מותר. השלחן ערוך (תרצ"ז) מביא את המחלוקת (בסימן האחרון שלו על או"ח) ונראה שפסק שלא אומרים תחנון. והרמ"א כותב שיש אפילו להרבות קצת בסעודה בי"ד באדר ראשון.

     לאור זאת, האם יש שמחה באדר ראשון? אם אנו מניחים שהשמחה תלויה בנס פורים, הרי שלאותן דעות שסוברות שאסור להתענות (כפסיקת השו"ע) ובודאי לאותן דעות הסבורות שיש מצווה להרבות בסעודה (והרמ"א פסק שיש להרבות קצת בסעודה בי"ד באדר ראשון), הרי שיש זכר לפורים בי"ד באדר, וממילא בודאי לשיטת הרמ"א, יש מקום להרבות קצת בשמחה גם באדר ראשון (ובודאי לשיטת החתם סופר, שגזירתו של המן היתה באדר ראשון).

     משמעות השמחה באדר ראשון ומשמעותה באדר שני:

     מדוע יש להרבות בשמחה בחודש אדר? כפי שראינו רש"י מסביר שכיוון שנעשו נסים לישראל בחודש זה, יש להרבות בשמחה. ייתכן שהריבוי בשמחה הוא תוצאה מן הנסים שבחודש זה. אולם, ייתכן שהריבוי בשמחה הוא גם הכנה לקראת חגיגת הנסים בחודש זה. אי אפשר בבת אחת להיכנס לשמחת פורים. צריך להיכנס בשלבים. חז"ל הורו לנו לשמוח כבר מתחילת החודש, כדי ששמחת פורים תהיה אמיתית יותר, עמוקה יותר ומשמעותית יותר. אם כך, בשנה זו שיש שני חודשי אדר, הרי שההכנה לקראת פורים ולקראת פסח – משמעותית יותר, עמוקה יותר ונותנת עומק רב יותר לשמחה.

     באדר ראשון אמנם השמחה קטנה יותר מבאדר שני, אך שמחת אדר שני השנה, גדולה יותר משמחת אדר בשנה רגילה, שהרי היא באה לאחר ההכנה של השמחה המצומצמת יותר של אדר ראשון. פורים ופסח, באים לאחר שתי ההכנות, וממילא בע"ה הם בעוצמה מיוחדת, שמחה של קדושה וטהרה, שמחה והודאה עצומה.

     כשאדם שמח, הוא צריך לזכור את אלו שקשה להם. .

בחודש אדר נתחזק בשמחה, ובע"ה ננסה לחזק אחרים, לשמח אחרים, וכך להגיע לשמחה מלאה ואמיתית.

print