השניצל המורעל

 

בפרשתנו, אנו קוראים על האיסור לאכול מאכלות אסורות. הפעם, במקום דבר תורה רגיל, אספר סיפור.

כשהייתי בצבא, הגענו למוצב צבאי באיזור עזה. לצערנו, המוצב לא היה בחזקת כשרות. הכלים היו מעורבבים, החיילים הקודמים לנו, לא שמרו כנראה על כשרות תקינה. היה צורך להכשיר את המטבח. ארוחת ערב ראשונה. החבר'ה הכינו שניצל וצ'יפס. ואנכי, הלכתי אל המקרר, הוצאתי משם קוטג' ואשל ואכלתי בצד.

הסתיימה הארוחה. רונן ניגש אלי בפנים מרחמות ואמר לי: "כל הכבוד. ממש ריחמתי עליך. אנחנו אכלנו שניצל וצ'יפס, ואתה היית צריך לאכול קוטג' ואשל. אתם הדתיים, ממש מסכנים. אבל, בכל זאת כל הכבוד!".

מה הייתם עונים לרונן?

הבטתי בפניו של רונן ואמרתי לו: "כשהסתכלתי עליך, הרגשתי שאתה אוכל שניצל מורעל!". רונן אמר בפליאה "שניצל מורעל? שום דבר לא יקרה לי מאכילת שניצל זה!". "לא מורעל בגוף" עניתי, "מורעל בנפש. הקב"ה נתן לנו מצוות, נתן לנו מאכלים כשרים, ההופכים אותנו לשלמים יותר. מי שיודע זאת, יודע שכל מאכל לא כשר שאוכל, פוגע בו".

הקפדה על כשרות, איננה תמיד קלה, אבל היא מובילה אותנו לשלמות. זכות עצומה היא עבורנו לעשות את ציווי המלך, והמלך בחסדו, נתן לנו את הדרך הטובה ביותר, לשלמות גופנו ונפשנו. אדם המודע לפגיעה הנגרמת לנפשו, באוכלו אוכל לא כשר, יקבל כוחות בכדי להתאמץ ולאכול רק דברים הכשרים בוודאות, מתוך שמחה והודאה לקב"ה, שזיכנו בהוראות שימוש טובות כל כך, המביאות אותנו לשלמות.

גם אם קשה לנו, הרי שאנו שמחים לעשות רצון ה' ויודעים שזהו הדבר הנכון, אולם, פרט לכך אנו יודעים שה' חפץ להיטיב עם ישראל. אנו יודעים שהתורה והמצוות, גם אם הן קשות, הרי שהן הופכות אותנו לשלמות יותר ולטהורות יותר.

פרט למשמעות זו, ישנו חיזוק חשוב נוסף שאנו מקבלים בקיום הלכות כשרות: אנו הופכים את האוכל הגופני, לאוכל שיש בו משמעות רוחנית.

לאדם ולבהמה ישנו דבר משותף – הצד הגופני. הדבר המיוחד שבאדם הוא הצד הרוחני. בכך ישנו ייתרון רב לאדם. האוכל, נותן מזון לגוף, ובכך אנו דומים לבהמות. המטרה שלנו היא, שאותו אוכל, לא ייאכל כמו בהמות.

האכילה לא תהיה בהתאם להנחיות התאווה של הגוף, אלא תהיה מוכתבת על ידי הרוח. לפני האכילה, יצטרך האדם לבחון איזו בהמה מותרת ואיזו אסורה, אח"כ לשחוט אותה בכשרות, להפריש מן הבהמה איברים אסורים, למלוח את הבהמה בכדי להוציא את הדם, להיזהר שלא לבשל את הבהמה עם חלב או בסיר חלבי, וכו'. לפני האכילה עצמה יברך האדם, וגם לאחר האכילה.

על ידי כך, אנו הופכים את האכילה הגשמית, הקרובה לבהמה, לאכילה המקבלת משמעות רוחנית. הדבר החומרי, הופך להיות בעל משמעות של קדושה – קידוש החומר.

נסיים בדברי הרב סולובייצ'יק הכותב ברוח זו (איש ההלכה, וביקשתם משם, 207-217):

"קדושת גופו של האדם, זיקוק החיים הבהמיים על כל שפעת תאוותיהם ויצריהם, והעלתם למדרגת עבודת הא-לוקים, היא מטרת ההלכה. אולם, זיקוק זה, אינו מתקיים בכור של שלילה וסגפנות, כי אם על ידי הטבעת כיוון ותכליתיות על החיים הטבעיים".

"האדם זוכה לחיי עולם, כשהוא הופך חיי שעה בהמיים, חסרי מטרה, לחיים קדושים של איש הא-לקים".

print