חג השבועות, זמן מתן תורתנו, קרב ובא. נעסוק מעט בחובת לימוד תורה.

הכמות או התחושה?

      שאלו בעלי התוספות (ברכות יא: ד"ה שכבר): מדוע אין העבודה שלנו הפסק לעניין ברכות התורה? מדוע אין מברכים ברכות התורה שוב כשחוזרים מהעבודה אחר הצהרים? והוסיפו בעלי התוספות ושאלו: הרי בסוכה, אם אדם יוצא מן הסוכה ומסיח דעתו, הוא מברך שוב, ומדוע לא ינהג כך גם עתה? עונים בעלי התוספות תירוץ נפלא:

ואם תאמר: מאי שנא מסוכה שצריך לברך על כל סעודה וסעודה לישב בסוכה? ויש לומר, דשאני תורה שאינו מייאש דעתו דכל שעה אדם מחוייב ללמוד דכתיב והגית בו יומם ולילה והוי כמו יושב כל היום בלא הפסק.

      לימוד תורה הוא דבר תמידי, שהאדם היה רוצה לעסוק בו כל הזמן. לכן, גם שעות העבודה אינן נחשבות כהפסק, שהרי כאשר אדם הולך לעבודה הוא חושב על הרגע שבו יוכל לשוב וללמוד תורה! ואם כך, נחשב הדבר כאילו הוא מחובר לתורה כל היום, בלא הפסק.

      למדנו מכאן דבר חשוב: אדם צריך לשאוף וללמוד ככל יכולתו בכל יום, וראוי שיקדיש לכך זמן משמעותי. אולם, גם אם הוא איננו יכול (ואולי אף עוסק בדברים חשובים, שחשוב מאוד לעשותם), והוא מקדיש זמן קצר יחסית ללימוד תורה, הרי שראוי שירגיש את הרצון להיות מחובר לתורה כל היום. זו צריכה להיות תחשותנו ושאיפתנו. חיבור כזה לתורה, גורם לכך, שגם שעות עבודתנו אינן הפסק, וכל היום שייך ומחובר לעולמה של תורה.

 

 ליל שבועות –  רבים שואלים: מדוע להישאר ערים בלילה? מה תועלת יש בכך?

      השאלה היא אף גדולה יותר: אדם נשאר ער בלילה, ער לפני מעמד הר סיני, ואילו מייד לאחר המעמד – הולך לישון!

      כנראה (וכך מסביר השפת אמת, תרמ"ד, ענין) שההכנה לקבלת התורה, היא המשמעותית ביותר, והיא זו שמאפשרת לנו להתחבר לתורה, ולקבלה בצורה משמעותית יותר במשך השנה. לכן, אנו ערים בשעות שטרם קבלת התורה, בכדי להתכונן לקבלת התורה!

המג"א (תצ"ד) שואל: הרי מבואר בגמרא (שבת פו.) לדעת ר' יוסי, שהלכה כמותו, שמעמד הר סיני היה ב-ז' בסיוון. ועונה בין השאר: שיו"ט שני חל ביום זה. אולם, לפי זה, אנו לא עושים את המעמד ביום הנכון.

      המהר"ל (תפארת ישראל, כ"ז) מסביר: עם ישראל לא קלט את גודל המעמד ביום ו' בסיוון, אלא רק ביום ז', ולכן הגמרא אומרת שאז היה מתן תורה. אבל באמת הנתינה היתה ב-ו' (וזהו יום מתן תורה, ולא יום קבלת התורה).

      אנחנו, ערים כל הלילה ומתכוננים, כדי שלדורות נוכל לקבל את התורה מתוך הכנה, ביום בו ניתנה.

הכנה זו, תגרום לכך, שנרצה להיות מחוברים לתורה כל העת, שנרגיש שתורה היא חלק בלתי נפרד מחיינו, וכך בע"ה נשאף ללמוד בצורה משמעותית יותר, לאחר חג השבועות.

      הכנה זו תשפיע עלינו בכל השנה, בקבלת עול מצוות, בקבלת התורה עלינו בצורה מוחלטת, בהבנה שהתורה משקפת עולם פנימי ועמוק הרבה מעבר למציאות. הבנה, שנותנת כוח, רצון ועוצמה, ללימוד התורה ולקיום המצוות במהלך השנה כולה.

 

print