מדוע הפרשת חלה חשובה כל כך?

התורה בפרשת שלח (במדבר ט"ו, יז-כא) מצווה על הפרשת חלה:

(יז) וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

(יח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה:

(יט) וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַידֹוָד:

(כ) רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ:

(כא) מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַידֹוָד תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם: ס

הפרשת חלה זו מצווה התלויה בארץ "בבואכם אל הארץ". הפרשת חלה בחו"ל היא מדרבנן. מצוות חלה, היא המצווה הראשונה שהצטוו ישראל בבואם אל הארץ. בכל המצוות התלויות בארץ התחייבו רק לאחר 14 שנה (רק לאחר כיבוש הארץ וחלוקתו) ואילו כאן – התחייבו מיד. לכן אומרת התורה "בבואכם", ללמד שהחיוב חל מיד בכניסה לארץ (עיינו רש"י שם, בניגוד למצוות אחרות שכתוב "כי תבואו" וכדומה). לכאורה היינו מצפים דווקא שביכורים תהיה המצווה הראשונה שהרי זוהי הראשית וההתחלה של הפרי, או אולי תרומות ומעשרות המשקפות את התוצרת החקלאית הראשונה. מה מיוחד כל כך במצוות חלה? מדוע זו המצווה הראשונה שהצטוו בכניסתם לארץ? אפשרות אחת להבין היא בשינוי מיוחד בפרשה זו שאיננו כתוב בשום מקום אחר בענייני מצוות התלויות בארץ. התורה מגדישה שהחובה היא "באכלכם מלחם הארץ". הפרשת חלה היא השלב האחרון לפני האכילה (אמנם מפרישים מן הבצק, אבל זהו השלב האחרון לפני התוצאה הסופית. בדיעבד ניתן להפריש גם מן הלחם המוכן). ייתכן שיש לכך אפילו השלכה הלכתית בכך שהבצק צריך להיות מיועד לאכילה (ולא עיסת הכלבים – משנה בחלה, א', ח וירושלמי שם) או שיש לבצעה רק אם האדם מתכוון לאכול את הלחם (עיין מגן אברהם בתחילת סימן ח').

ייתכן אם כך, שכיוון שהחלה הינה השלב האחרון, השלב לפני האכילה, הרי שהוא קרוב יותר להנאת האדם. אמנם הביכורים והמעשרות קודמים בזמן, אבל החלה קרובה יותר להנאה; קרובה יותר להנאה מאוכל הנחשב כחשוב במיוחד. לכן, דבר זה מקבל חשיבות מיוחדת בהפרשה. צריך כעת לשים לב במיוחד, לכך שקיבלנו הכל מהקב"ה. צריך לפני שלב האכילה, לזכור שאוכל זה – מתנת הא-לקים היא. אולם, ניתן להסביר גם אחרת. החלקאי חורש וזורע, פועל רבות בעצמו. אולם, הוא תמיד מרגיש גם תלוי בקב"ה: גשם, מזג האוויר וכדומה. גם חקלאים טובים, נוחלים לעתים אכזבות קשות. חלקאי גוש קטיף שהצליחו מאוד בגוש קטיף, נחלו אכזבות רבות בראשית דרכם החדשה, באיזור ניצן (זיקים) או בבקעה. הגידולים שהצליחו בגוש קטיף, קיבלו לעתים "מכות קור" וכדומה, וכמות גדולה מאוד נהרסה. הכנת הלחם הינה דבר שרק האדם מעורב בו. לכאורה, אם כל התנאים טובים: הבצק, התנור, המתכון, הרי שיש סיכוי כמעט מוחלט שהלחם ייצא טוב (אלא אם כן תהינה תקלות, כמו בכל דבר בעולם). דווקא כאן חשוב להדגיש: הכל מגיע מאת הקב"ה. אפילו בדבר שנראה כפעולה מוחלטת שלנו.

לכן, בהפרשת חלה, יתחייבו מייד בכניסתם לארץ. הכניסה לארץ נותנת תחושה של עצמיות, חיים ללא ניסים, ללא מן, ללא עמוד אש וענן. דווקא כעת, חשוב להדגיש: גם כשפועלים אנו מכוח מעשה ידינו, גם כאשר אנחנו מרגישים מוצלחים בעסקים ובשאר פעולותנו, צריכים אנו לשנן לעצמנו: כל הצלחתנו – מאת ה' היא! רק מי שיודע ומרגיש זאת, יזכה לברכת ה' בכל אשר לו; יזכה לברכת ה' גם בפרנסתו, גם בגידול משפחתו וגם בבריאותו ובבריאותם, בע"ה.

print