המשנה בר"ה כז: אומרת:

"התוקע לתוך הבור או לתוך הדות… אם קול שופר שמע יצא, ואם קול הברה שמע לא יצא".  בגמרא מבואר שישנם שני מצבים: אלו שעומדים בתוך הבור יצאו ידי חובה. אלו העומדים על שפת הבור, יצאו ידי חובה רק אם שמעו קול שופר, אולם אם שמעו קול הברה (הד) – לא יצאו.

מציאות משונה. מי נמצא בר"ה בתוך הבור? על שפת הבור? מדוע לא נמצאים בבית הכנסת? מבאר רב האי גאון (בר"ן, ז. באלפס), שדברים הללו בימי הגזירה, שהיו מתייראים מהמלכות לתקוע בגלוי.

דבר מדהים: עם ישראל מוסר נפשו על תקיעת שופר, מתחבא בבורות ובלבד שישמע שופר (וכך גם בגמרא בר"ה לב: שמסבירה שלא תוקעים בעלות השחר, אלא לפני מוסף, בגלל "גזירת המלכויות", שהיו אורבים לעם ישראל שלא יתקעו, ועם ישראל היה צריך לתקוע מאוחר יותר).

הגמרא בר"ה טז: אומרת:

ואמר רבי יצחק: כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה, מריעין לה בסופה…".

מדוע נגרם רע למי שלא תוקע? לכאורה, כעונש, על כך שלא תקע.

אולם, בעלי התוס' אומרים בשם בה"ג, שמדובר באונס. כלומר, מדובר בציבור שלא תקע באונס, ולמרות זאת נגרמת לו רעה בהמשך השנה. מדוע?

כנראה, שהתקיעה יוצרת משהו בעולם. משהו שלא קיים ללא התקיעה. אין זה עונש, אלא שללא יצירה זו, העולם נראה אחרת, עם ישראל נמצא במציאות אחרת.

הקב"ה הוא מלך עלינו בכל מקרה. בתורת כהנים (שמיני, ק"ע. וברש"י על התורה) מתייחס לכך שבסוף פרשת ציצית כתוב פעמיים "אני ה' אלקיכם", ומבאר המדרש:

למה נאמר פעם שניה? כדי שלא יאמרו ישראל, מפני מה אמר הקב"ה שנקיים את המצוות? מפני שנעשה וניטול שכר. אנו לא עושים ולא נוטלים שכר! לכך נאמר שוב 'אני ה' א-לקיכם': לומר, על כרחכם אני מלככם. וכן הוא אומר (יחזקאל, כ', לג) "אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם".

הקב"ה מולך עלינו בכל מקרה. אולם, יש מלכות שנמצאת מלמעלה, בוחנת ומענישה, ויש מלכות הנמצאת בתוכנו. בהמלכת ה', אנו מרחיבים את מלכותו, מכניסים אותה לתוך ליבנו, לתוך גופנו. גופנו משתנה, ומלכות ה' מתרבה בעולם. כעת, גופנו הגשמי והנמוך, הופך להיות גוף של קדושה, גוף עם מלכות ה' בתוכו.

הקב"ה מולך בכל העולם, אך רוצה להיכנס גם לתוכנו, גם לתוך האיברים שלנו. אנו צריכים לפתוח את הלב, לאפשר למלכות ה' להיכנס לכל אבר ואבר. וכיצד נותנים לו להיכנס? פשוט מחליטים שכל איבר ואיבר, משועבד לרצון ה': הידיים והרגליים, מקבלות על עצמן לרוץ למעשי חסד, המוח והשכל משתוקקים ללימוד תורה, העיניים מתבוננות במותר להן, הפה מקבל על עצמו לאכול את הדברים שברור לו שטהורים עבורו; הלשון נזהרת לדבר דברים טובים, האזניים מקבלות להיזהר שרק דברים טובים ייכנסו לתוכן.

נפתח את ליבנו, נפתח את גופנו לקבלת מלכות שמיים, נהפוך את גופנו לטהור ולקדוש, לגוף אנושי שבכל נקודה ונקודה שבתוכו יש מלכות א-לקית. ככל שנצליח להכניס את המלכות לעוד אבר ולעוד אבר, כך נגיע לשלמות גבוהה ועליונה יותר.

קדשנו במצוותיך ותן חלקנו בתורתך, שבענו מטובך ושמח נפשנו בישועתך, וטהר לבנו לעובדך באמת.

print