מדוע כדאי לתת מעשר כספים?

בפרשתנו קוראים אנו על מצוות הצדקה (דברים ט"ו, ז-ח):

(ז) כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן:

(ח) כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ:

פרט למצוות הצדקה הכללית, קבעו חז"ל שיש לתת מעשר כספים, כלומר עשירית מכל הכסף שאדם מרוויח. הגמרא בתענית (ט ע"א) אומרת שרבי יוחנן פגש את בנו של ריש לקיש, וביקש ממנו לומר לו את הפסוק שלמד היום. אמר לו הילד: "עשר תעשר" – פסוק הנאמר ביחס למעשרות. ביאר לו ר' יוחנן: "עשר בשביל שתתעשר". כלומר: אם תפריש מעשרות – תתעשר. שאל הילד: מניין לך? ענה לו ר' יוחנן: לך ונסה, ותיווכח שכך הוא. שאל הילד: האם מותר לנסות את הקב"ה? אמר לו ר' יוחנן, אסור לנסות את הקב"ה בשום דבר פרט לדבר זה, שהרי על צדקה אמר הנביא מלאכי (ג'):

(י) הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי:

כלומר, מותר לבחון ולבדוק את הקב"ה בעניין זה, כדי להיווכח שאכן מעשר מביא לעושר.

האמירה בגמרא "עשר בשביל שתתעשר" מפתיעה. מתברר שנתינת צדקה היא עצה כלכלית! אם יבוא אדם לרבו ויאמר לו שקשה לו 'לגמור את החודש', יאמר לו הרב: אם כך, תפריש מעשר כספים!

הגמרא כל כך בטוחה בעצה זו, עד שהיא אומרת שניתן לנסות את הקב"ה בכך ולראות שאכן כך יתרחש!

בעלי התוספות (ד"ה עשר תעשר) מסבירים כיצד הדבר פועל. תחילה הם אומרים שדין מעשר איננו רק בתבואה ובפירות וכו', אלא גם בכספים. פרט לכך הם מספרים סיפור (דבר שאינו מצוי בדרך כלל בתוספות) על אב אחד שנפטר, ולפני שנפטר אמר לבנו להקפיד על מעשרות. זמן קצר לאחר שבעל השדה נפטר, בנו הפסיק להפריש מעשרות. לא עבר זמן רב, והשדה, שהיה מוציא בימי האב אלף כור, החל להוציא מאה כור בלבד. אמרו לו קרוביו: כאשר נתת מעשרות היית אתה בעל הבית, והקב"ה היה הכהן הנוטל את המעשרות. כיוון שהפסקת להפריש, הפך הקב"ה לבעל הבית, וכעת אתה הכהן המקבל את המעשרות…

מדברי התוספות עולה שהרעיון של מעשר כספים הוא להפוך את הקב"ה לשותף. כאשר אדם נותן מעשר כספים, כביכול 'כדאי' לקב"ה להגדיל את הכנסותיו, בכדי שהמעשר יגדל! מכאן, שמעשר כספים הוא חלק מהמבנה ומהגידול הכלכלי.

והסברה: התורה מאפשרת לך להרוויח כמה שתוכל, אך רק בתנאי שתתן את החלק המתאים לעניים או למטרות תורה וחסד. אם תתן – הרי שלא די בכך שהתורה תאפשר לך להרוויח ככל יכולתך, אלא אף תסייע בידך! אך אם לא תתן – כל הבסיס הכלכלי יתמוטט וממילא הקב"ה לא יסייע בכלכלתך.

מכאן ניתן להבין: מעשר כספים הוא חלק מהמערכת הכלכלית היהודית, ולא רק הצעה של עשיית חסד.

יש לציין שלא כל הפוסקים הסכימו עם דברי התוספות שמעשר כספים הוא מן התורה (יש הסבורים שהמצווה היא מדרבנן [שו"ת המהרי"ל החדשות נ"ד], ויש הסבורים שזהו מנהג [שו"ת המהר"ם מרוטנבורג ע"ד; ש"ך יו"ד רמ"ט, ג]). אולם, כולם מסכימים שטוב להתאמץ ולתת מעשר כספים, ושדבר זה נכון גם מבחינה כלכלית עבור האדם עצמו.

כפי שראינו, במעשר כספים האדם הופך את הקב"ה לשותף בכספו. אך פרט לכך, יש כאן עלייה בדרגה לכספו של האדם. הכסף הוא גשמי: האדם עובד ועמל, אך בסופו של דבר כשיגיע למקום קבורתו לא תהיה כל משמעות לכסף זה עבורו. אך כאשר אדם נותן מעשר לצדקה, לתורה או לחסד, הרי שהוא הופך את כל כספו לבעל משמעות. הוא הופך כסף שכולו חולין לכסף שיש בו קדושה, חסד ותורה.

כסף של חולין הופך לכסף של קודש כשנותנים ממנו מעשר; הופך לכסף בעל משמעות רוחנית וערכית. רצונכם להפוך את הקב"ה לשותף בעסקיכם? רצונכם לצקת קדושה בתוך העסק שלכם? הקפידו על מעשר כספים!

print