בפרשת השבוע לומדים אנו דברים חשובים אודות מצוות הצדקה, ואודות מצב העוני בעולם. מצווה נוספת בפרשה היא מצוות שמיטת כספים. פעם בשבע שנים מתבטלים החובות. מהו ההיגיון שבמצווה זו?

בארצות הברית ובדרום אפריקה ובמדינות רבות בעולם קיימת שיטת מסחר קפיטליסטית. ככל שאדם מצליח יותר בעבודתו כך הוא ירוויח יותר. אולם, בברית המועצות ובקיבוצים בארץ, היתה נוהגת בעבר שיטה סוציאליסטית שלפיה חלוקת הכסף איננה תלויה בעבודה של האדם: גם אם יהיה יותר מוצלח או פחות מוצלח, יקבל כסף בהתאם לנפשות בביתו.

      איזו שיטה טובה יותר – הקפיטליסטית או הסוציאליסטית?

      מצד אחד, השיטה הסוציאליסטית הגיונית יותר: אין עניים ואין עשירים. כולם שווים. יש בכך משהו נפלא. אולם, במציאות אין לשיטה זו אחיזה. כאשר אדם יודע שגם אם יעבוד מעט וגם אם יעבוד הרבה ירוויח אותה משכורת, הרי שהוא לא מתאמץ לעבוד הרבה. שיטה זו כשלה בכל המקומות בה הונהגה.

      מהי דרך התורה? קפיטליסטית או סוציאליסטית? התשובה היא, שמצד אחד התורה מאפשרת שיטת כלכלה קפיטליסטית. תורה ידעה שאי אפשר לנהוג בדרך כלכלית אחרת, ורק בדרך זו האנשים יפתחו את העולם. אולם, מאידך, התורה קבעה מצוות רבות של צדקה: צדקה, הלוואה, מעשר עני, להניח פאה בשדה ועוד. מצוות אלו באות לתקן את העוול שעשוי להיווצר בשיטת כלכלה קפיטליסטית. אדם יוכל להרוויח כמה שרוצה, בתנאי שיידע לעזור לנזקקים. אם אדם איננו עוזר, הרי שגם הכסף שיש לו איננו בצדק. אם אדם עוזר, הרי שגם לקב"ה יש אינטרס להגדיל את כספו, כך שיוכל לעזור עוד ועוד.

      דברים אלו באים לידי ביטוי בספרי הפוסקים עצמם. למשל בדברי הט"ז (טורי זהב. פוסק על השולחן ערוך. יורה דעה רמ"ז):

ואל יעלה בלבו עצה לומר איך אחסר ממוני ליתנו לעניים כי יש לו לדעת שאין הממון שלו אלא פקדון לעשות בו רצון המפקיד וזה רצונו שיחלק לעניים ממנו וזהו החלק הטובה שיהיה לו ממנו כדכתיב והלך לפניך צדקך ועוד כי הדבר בדוק ומנוסה כי בשביל הצדקה שנותן לא יחסר לו אלא אדרבה תוסיף לו עושר וכבוד…

      כלומר, אדם צריך להרגיש שהכסף הוא פיקדון אצלו, ולכן הוא מחלקו לעניים. הבנה זו, אומר הט"ז, היא שתוסיף לאדם גם עושר וגם כבוד.

      גישה כלכלית זו יכולה להיות שייכת רק למוסר של תורה. כדי לתקן את העוולות של המערכת הקפיטליסטית, לא די בחוקים שיגבו צדקה. לא די ב"ביטוח לאומי". תמיד יהיו עניים. יש צורך מתמיד בדאגה של כל אחד מהציבור לתת צדקה ולעזור לחבירו. דבר זה אי אפשר לעשות על ידי חוק, אלא רק על ידי מצווה דתית, שבה כל אחד מחויב להתבונן ולראות כיצד יכול להיטיב יותר לאנשים שסביבו!

      בשו"ת הרשב"א (שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן רפ"ז) עמד על סתירה בפסוקי התורה. מצד אחד נאמר בפרשתנו (דברים ט"ו יא) "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ". מאידך, נאמר פסוק נוסף, גם הוא בפרשתנו (דברים ט"ו, ד): "אפס כי לא יהיה בך אביון". ובכן, האם יהיו עניים או שלא יהיו עניים?

      מיישב הרשב"א:

כתיב: לא יחדל אביון מקרב הארץ. ויש מקום עיון בזה. כתוב אחד אומר: כי לא יחדל אביון. וכתוב אחד אומר: אפס כי לא יהיה בך אביון. אלא כמו שאמרתי בזה, באור רחב, ונכון, ודקדוק יפה. אמר הכתוב: כי ברך אברכך. כלומר בכלל. וע"י ברכת הכלל, שארבה לך: לא יהיה בך אביון. לפי שתתן, ולא יהיה בך אביון. אבל הכתוב השני, מדבר מצד עצם האביון: לא יחדל אביון וגומר. הכתוב: על כן אנכי מצוך: פתוח תפתח ידך; כדי שלא יעמוד באביונות, ע"י ברכתך.

      כלומר, באמת, לעתיד לבוא "לא יהיה בך אביון", אולם, התורה ממשיכה ומסבירה: "לא יהיה בך אביון, כי ברך יברכך ה' אלקיך". את מי ה' יברך? למי מתייחס סוף הפסוק "ברך יברך"? הקריאה הפשוטה היא שמלים אלו מתייחסות לעני. אולם, הרשב"א מסביר שמלים אלו מתייחסות אל כלל הציבור. כלומר, לעתיד לבוא, יהיה שפע בעולם, שיאפשר מספיק לכולם בכדי לחיות. אמנם, עדיין יהיו עניים, אבל לכלל הציבור יהיה מספיק כסף בכדי לעזור להם! לא יישאר אדם עני שאיננו יכול לחיות, כי הציבור יעזור לו!

     חז"ל (ברכות לד:) דרשו פסוק זה ("לא יחדל אביון") על ימות המשיח. נראה, שדיברו על התקופה שלנו (עדיין לא משיח, אבל תקופת ניצני גאולה). בעבר, המציאות הכלכלית בעולם היתה הרבה יותר קשה. היו רבים שהיו גוועים ברעב. הגמרא מספרת בכמה מקומות על אדם שלא הספיק לתת צדקה עד שהעני כבר מת!

      במציאות המודרנית, בארצות המודרניות – כמעט ואין מציאות כזו (לצערינו, במדינות העולם השלישי, עדיין יש מציאות כזו). ב"ה קשה למצוא במקומות אלו, אנשים שמתים ברעב! יש מספיק אמצעים, של אוכל ושל כסף, בכדי להאכיל את כולם! אולם, דברים אלו אינם מחולקים בשווה. התורה אפשרה לנו להרוויח ככל שנוכל. ברם, כאמור, זהו תפקידנו. זכינו לברכת "כי ברך יברך ה'", וצריכים אנו לדאוג כעת ל"לא יהיה בך אביון".

      בע"ה שנצליח לדאוג לעניים ולנזקקים, ושהקב"ה יסייע בידינו לגדל משפחתנו לתורה ולמעשים טובים, בבריאות טובה, ביציבות כלכלית ובשמחה מרובה.  

print