בס"ד

פניו הרבות של פורים

      פנים רבות לו לפורים. דומה, שפורים הוא יום הנחגג באופנים שונים ביותר זה מזה, תופעה שכמעט ואינה קיימת בשאר החגים. לחג הפסח למשל קיימת תבנית מרכזית הכוללת את ההגדה וליל הסדר. גם לראש השנה, יום הכיפורים או חנוכה, יש תבנית בסיסית דומה. כמובן שגם בהם יש צורות שונות לאופי החג, אבל קיים בסיס משותף.

      אולם, את פורים מציינים בצורות שונות מאוד, באופן קיצוני. זוכרני אירוע שכזה, לפני קרוב לשלושים שנה, כשהייתי תלמיד בשיעור א' בישיבת הר עציון. פורים היה מרומם ביותר: תפילה מרוממת; קריאת מגילה בדיוק נפלא ובהתרוממות הנפש; סעודת פורים ישיבתית, ולאחריה מסיבה שבה חשים כולם את הקרבה העצומה לה', את האהבה לה', את החיבור הפנימי הטהור בין החברים, את הרצון כביכול ל'חבק' את הקב"ה: "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱ-לֹהִים. צָמְאָה נַפְשִׁי לֵא-לֹהִים לְאֵ-ל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱ-לֹהִים" (תהלים מ"ב, ב-ג), "נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵ-ל חָי" (תהלים פ"ד, ג).

      בשעה מאוחרת מאוד הסתיימה מסיבת פורים. לאחר שעות ספורות של שינה, התפללנו שחרית, שמענו שוב את המגילה, ואז נסעתי לסעודת פורים בתל אביב, יחד עם הורי ז"ל. כאשר ירדתי מקו 5 ברחוב דיזנגוף, הגיעה חבורת נערים קלילים, צוהלים, רועשים ומתפרעים, והתיזה תרסיס של פתיתי שלג, עליי ועל כל הנוסעים שירדו בתחנה. שקוע הייתי באותה רוממות של פורים בישיבה, באותה תחושה של "אֶת פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ" (תהלים כ"ז, ח), ופתאום 'נחַתּי' לפורים אחר. לפורים קליל, מתפרע ונמוך.

      אינני חושב שצריך להיות דגם אחד של פורים. יש מקום גם לחגיגה של רוממות רוחנית, כדוגמת זו של הישיבה, ויש מקום גם לשמחה פשוטה וטהורה של תהלוכת תחפושות, של משפטי שמחה וצהלה, ואף של השתוללות עדינה. אך צריך להיזהר שלא לאבד את מהות היום. צריך לזכור את ההודאה העצומה על הנסים ועל הנפלאות, צריך להתבונן בהשגחתו של ה' יתברך עלינו בכל דור, בכל עת ובכל שעה, צריך להגיע לקרבה וחיבור לעם ישראל (אחד היסודות של משלוחי המנות), וצריך לשמח גם אנשים שקשה להם (דבר הבא לידי ביטוי במתנות לאביונים).

      כאשר שמים לב למהותו של היום, אזי גם בתוך השמחה והצהלה זוכים להגיע לנקודות של התעלות, לנקודות שבהן חשים קרובים לקב"ה יותר מכל זמן אחר, לנקודות שבהן הנפש משתחררת מעט ורוצה להגיע לכיסא הכבוד.

ב"ה, זכינו השבוע להוציא לאור ספר על פורים.

      בספר השתדלנו לתת דגשים יסודיים על מהותו של פורים, על מהותו של הנס. בנוסף, מטרתנו ללמד יסודות חשובים במגילת אסתר, המשלבים הן את הצד המחשבתי והאמוני הן את פשטי המקראות; לגלות הקבלות מפתיעות במגילה, המראות את יד ה' הנמצאת בכל מקום; להבין מדוע מרדכי לא הסכים להשתחוות להמן, למרות שסיכן בכך את עם ישראל; להבין מדוע לא ביקשה אסתר את הצלת היהודים כבר במשתה הראשון; להבין את עומק המאבק שלנו עם עמלק; להתבונן במשמעותו של נס נסתר, להבין מדוע הקב"ה מנהיג אותנו בנסים כאלו, ועוד.

      פרט לכך, הוספנו פרק גדול על עניין השמחה. מהי שמחה? כיצד מגיעים לשמחה? שאלה זו מטרידה את העולם לדורותיו. ניסינו להעמיק ולהתבונן בתשובות לשאלות אלו, ולנסות לתת כלים שמסייעים להגיע לשמחה אמתית.

      פרק חשוב נוסף בספר הוא כמובן הפרק ההלכתי. בפרק זה הבאנו את קיצור הלכות פורים, אך זאת לא כקובץ הלכות, אלא עם מקורות בסיסיים והבנה קצרה ויסודית של כל הלכות פורים. בדרך זו ניתן לקיים את הלכות פורים בצורה טובה יותר, אך גם להבין את מהות ההלכות ולעשותן בצורה מרוממת ונעלית יותר. בפרק זה ישנה התייחסות גם לשבת זכור, לתענית אסתר, להלכות קריאת המגילה, למשלוח מנות, למתנות לאביונים, לסעודת פורים ועוד. בע"ה, נוציא בעתיד הרחבה לפרק זה, מן המקורות ועד להלכה ולמעשה.

print