ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה – מדוע? 

הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה

הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה

מגילה יב: (למטה) כנסת ישראל באה בטענה לשאול שלא הרג את אגג ולכן נולד המן, ובטענה לדוד שלא הרג את שמעי בן גרא ולכן נולד מרדכי, שלא השתחווה להמן, וכתוצאה מכך היתה הגזרה. ולכאורה, באמת, אם מרדכי היה משתחווה, לא היה צורך כלל בכל נס פורים. מדוע מרדכי לא השתחווה? באסתר רבה ז' כתוב "מה עשה המן? עשה לו צלם מרוקם על בגדיו וכל מי שהיה משתחוה להמן היה משתחווה לעבודת כוכבים". ואם כך, מרדכי לא השתחווה בגלל עבודה זרה. אולם, קשה להניח שהיתה זו עבודה זרה ממש, שכן כתוב במדרש (פנים מאירות, מובא בתורה שלמה, אות יז) "אשר בשער המלך – אלו הדיינים". כלומר, הדיינים השתחוו. ולכן, כנראה של היתה זו עבודה זרה ממש, והיה ניתן להשתחוות. מדוע מרדכי לא משתחווה? נראה, שעיקר הנס במגילה הוא בכך שמרדכי לא השתחווה.

עם ישראל נמצא בגלות, בזמן שניתן כבר לעלות לארץ (הצהרת כורש). רק לאחר כורש עלה שלטון הפרסים למימדים גדולים של "מהודו ועד כוש". כמה עשרות אלפים עלו לארץ לאחר הצהרת כורש, בראשות יהושע הכהן והגדול וזרובבל (זכריה ב'). עם ישראל הנמצא בפרס ובשושן, אלו יהודים שבחרו להישאר בגלות. בחרו שלא לעלות לארץ (עיינו בכך במאמרם של הרב מדן וד"ר חפץ במגדים י"ד. עיין במאמרו של הרב מדן 'מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה' בהדסה היא אסתר).

לא די בכך שאינם רוצים לעלות, אלא שהם משתתפים בסעודת הפאר של אחשוורוש. מאה ושמונים יום. סעודה שעל פי חז"ל היו בה גם כלי המקדש. מגילה יב. ­– תלמידי רשב"י אומרים "מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע" (ואמנם רשב"י לא קיבל דבריהם, אבל רש"י באסתר ד', מפרש כדבריהם).

מרדכי שם לב למציאות זו. הוא מבין שהולכת להיות התבוללות. אילולי מרדכי, עם ישראל היה מתבולל, היה נעלם. מרדכי הציל את העם בכך ש"לא יכרע ולא ישתחווה". זהו עיקר הנס. בזכותו של מרדכי היתה גזירה. כעת, עם ישראל הבין את מקומו וחזר בתשובה: מגילה יד.

ויסר המלך את טבעתו אמר רבי אבא בר כהנא: גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל, שכולן לא החזירום למוטב, ואילו הסרת הטבעת החזירתן למוטב.

בתחילה מרדכי לא כורע ולא משתחווה. הוא מוכן לצאת למלחמה על הזהות היהודית, על כבוד ה', כנגד ההתבוללות. מיד גזירה, ומיד צום ותפילה של עם ישראל. ומדוע צום? באופן פשוט, הצום הוא חלק מהתפילה (וכפי שכותב הרמב"ם ביחס לכל הצומות). אולם, ייתכן שיש כאן נקודה נוספת: הצום הוא תחילת התיקון של הסעודה. כנגד הסעודה, כנגד החיבור לתרבות פרס, יש כעת התנתקות.

מהר"ל (אור חדש, עמ' קכח): מרדכי הלך בכוונה בדרכו של המן, כדי לעבור שם ולא להשתחוות!

כתב 'יכרע' ו'ישתחוה' לשון עתיד, מפני שלא נעשה זה בפעם אחת בלבד רק הרבה פעמים עשה זה, ולכך כתוב לשון עתיד… ועוד יש לפרש לא יכרע היינו אף שהיה יכול מרדכי לילך דרך אחר שלא היה פוגע בו ולא יכעוס המן, היה מרדכי הולך נגד המן על דעת זה שלא יכרע ולא ישתחוה, וכך משמע 'לא יכרע' שהוא לשון עתיד.

כפי שראינו, כנסת ישראל באה בטענות למרדכי על כך שלא השתחווה. כך גם במדרש נוסף (ספרי דאגדתא, אסתר, פנים אחרים, פרשה ג'). במדרש זה, מרדכי מסביר שאת הכוח שלא לכרוע קיבל מבנימין שלא כרע לעשיו (כי עדיין לא נולד). אין זו סתם עקשנות. זו היכולת שלא להיגרר אחרי התבוללות גם במחיר קשה. זו היכולת לשמור על הזהות היהודית גם במציאות של סכנה.

      מצד אחד, עם ישראל יכול ללמוד מהעמים ויכול אף לתת הרבה לעמים, אבל צריך תמיד לשמור על זהותו המיוחדת. להיזהר שלא לחיות בתרבות של גויים אלא בתרבות של עם ישראל, להיזהר שלא לכרוע ולהשתחוות לתרבות בעייתית של גויים שמובילה בסופו של דבר לאיבוד זהותו של עם ישראל ולהתבוללות בין הגויים.

print