מהי מטרת החזרה על המשכן?

פרשנים רבים הביעו תמיהה בעניין החזרה של התורה בפרטי הפרטים של בניין המשכן ובניין כליו בפרשות ויקהל ופקודי. באופן כללי, נאמרו דברים אלו בפרשות תרומה ותצווה, ולשם מה התורה חוזרת על הכל שוב?

הרמב"ן (שמות סוף פרק ל"ו) פירש, שטעם החזרה כדי להדגיש את חיבתו של הקב"ה למשכן. אמנם, לכאורה היה ניתן לכתוב זאת בצורה ברורה יותר, ומדוע לחזור על הדברים? מסתבר, שהקב"ה רוצה שאנחנו נפנים את החיבה המיוחדת של המשכן. עם ישראל קורא את התורה בכל שבת. אם הכל היה מתרכז בפרשה אחת, הרי שהיינו מתמקדים במשכן שבת אחת או אולי שתיים. כך אנחנו מתמקדים במשכן במשך ארבע פרשות.

כאשר אדם אוהב משהו, הרי שהוא לא מסתפק בידיעה שכלית. הוא מתבונן בו שוב ושוב. אם אדם אוהב את ילדיו, אין הוא מסתפק בזיכרון שלהם או בתמונה שלהם. הוא רוצה לראות אותם שוב ושוב. החזרה על הפרשות, איננה כדי שנדע טוב יותר על המשכן, אלא בכדי שנפנים בלבנו את האהבה למשכן. אין זה מספיק שהתורה תאמר לנו שהקב"ה מחבב את המשכן. צריך שאנחנו נשנן שוב ושוב את פסוקי המשכן, כדי שהוא יחדור ללבנו.

ניתן להסביר גם באופן נוסף (וכך עולה מספרי חסידות). המשכן של "תרומה-תצווה" הוא המשכן האלקי. אותו משכן שראה משה בהר סיני. בפרשות "ויקהל-פקודי" מדובר על הביצוע. על המשכן האנושי, על המשכן שעושה עם ישראל. התורה חוזרת על עניין המשכן בפרשות ויקהל פקודי, כי מדובר על משכן אחר. בפרשות תרומה ותצווה מדובר על משכן אלקי, משכן שמיימי. בפרשות ויקהל ופקודי מדובר על משכן אנושי!

מהו המשכן הגדול יותר? ברור שהמשכן האלקי. התכנית האלקי תמיד תהיה מושלמת יותר מאשר הביצוע האנושי. אולם, מעניין הדבר, שדווקא ביחס למשכן האנושי כתוב (סוף פרשת פקודי):

"וַיְכַל מֹשֶׁה, אֶת-הַמְּלָאכָה. וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן".

אמנם, מדובר על מעשי אנושי, נמוך ביחס למעשה אלוקי, אולם, זהו בדיוק רצון ה'. הקב"ה רוצה את המאמץ שלנו, את ההשקעה שלנו. שכינה שורה דווקא במשכן האנושי.

במעשה המשכן – בזכות מאמצים המרובים בעבודת בניית משכן וכליו שנעשו על-ידי בני ישראל – נתן הקב"ה לעם ישראל הבנה כיצד ניתן להביא להשראת שכינה בארץ. דווקא בשילוב הדברים  של תוכנית א-לוקית נשגבה ועבודה אנושית ארצית מאומצת של בני ישראל השואפים להגיע לדבקות בה' – השילוב הזה יכול  להביא את ה' לשרות בעולמנו.

אמנם, מעשה אנוש – נמוך ורדוד, אבל הקב"ה חפץ דווקא בו! הקב"ה רוצה את פעולותינו, את מעשה ידינו. דווקא בתוך העבודה שלנו, ישרה הקב"ה את שכינתו!

בע"ה שנזכה להפנים את המשכן, להפנים את הרצון שהקב"ה ישרה שכינתו בתוכנו, ושנצליח לפעול ולעשות, ליצור ולקדש את עולם החול שבו אנו שרויים, ליצור מפעל אנושי של תורה וחסד, הנובע ממקורות גבוהים, עליונים. מפעל, שבו ישרה בע"ה הקב"ה את שכינתו.


print