בס"ד

החזרה על המשכן – 'הנגר'

      פעם, פתח מו"ר הרב ליכטנשטיין שליט"א את שיחתו לפרשיות ויקהל-פקודי באופן זה: "כשהיינו ילדים, שמחנו מאוד כשהגיעו פרשיות ויקהל-פקודי. בכל שבוע היה לנו מבחן על הפרשה עם רש"י. בפרשיות אלו, כמעט ואין רש"י. ומדוע אין רש"י? כי כמעט הכל חוזר על עצמו".

      כעת הסביר מו"ר מה הסיבה לכך שאכן התורה חוזרת בתיאור מדויק על כל כלי המשכן, ואינה מסתפקת באמירה שהכלים נעשו ונבנו לפי ציוויו של משה. הרב המשיל את הדבר לבני זוג שהתארסו והחלו לתכנן את ביתם. הם תכננו כל פרט ופרט בהתלהבות מיוחדת: הזמינו נגר מיוחד, בנו אתו תכנית משותפת לכל ארון, לכל שולחן, מדדו את הארונות ומדדו את הבית. הכול נעשה מתוך ערגה מיוחדת ובהתלהבות מיוחדת. אולם, למרבה הצער קרתה תקלה והזוג נפרד.

      לאחר כמה חודשים, לשמחת כולם, בני הזוג מחלו אחד לשני והחליטו להינשא. כשהלכו לראות שוב את הבית, פגשו את הנגר. כעת, אמנם הכול נעשה כתכנון המקורי, אך ללא התלהבות וללא התרגשות מיוחדת. בני הזוג נתנו את המידות הקודמות לנגר והוא בנה את הבית לפי התכנון הקודם, כך שמבחינה טכנית היו הכלים תואמים עבור הזוג, אולם הרוח, השמחה וההתלהבות הראשונית כבר לא היו בהם.

      עם ישראל תכנן את המשכן בהתלהבות רבה. אולם, חטא העגל עצר הכל (לפי שיטות המפרשים הסבורים שהפרשיות כתובות כסדרן). הוא הפריד בין עם ישראל והקב"ה. כעת, לאחר תפילתו של משה, הקב"ה סלח והחזיר את שכינתו. כעת מתרחשת החתונה. האם פגה ההתלהבות? האם כל הלהט של המשכן אבד?

      באה התורה ומספרת: ההתלהבות התעוררה מחדש. שוב מזכירים ומפרטים כל כלי וכלי, שוב מזכירים מידת כל כלי וכלי ושוב מתארים את הכלים בהרחבה. שוב חזרה ופרחה האהבה שבין כנסת ישראל והקב"ה.

      דברים אלו, יסודם בדברי הרמב"ן (שמות ל"ה, א) שכתב:

"ואמר לכולם ענין המשכן אשר נצטוה בו מתחלה קודם שבור הלוחות, כי כיון שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא ונתן לו הלוחות שניות וכרת עמו ברית חדשה שילך השם בקרבם, הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולותם, ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם כענין שצוהו תחלה, כמו שאמר (לעיל כ"ה, ח) 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', ולכן צוה אותם משה עתה בכל מה שנצטוה מתחלה".

      אמנם, חטא העגל היה חטא נורא. אולם אפילו לאחר חטא כזה – ניתן לתקן. חזרה האהבה, חזר החיבור, חזרה אהבת הכלולות, וחזרו לתכנן ולבצע שוב את המשכן באותה התלהבות ראשונית שהייתה בתחילה.

      נתבשרנו השבוע על זכייתו של מו"ר הרב ליכטנשטיין שליט"א בפרס ישראל לספרות תורנית. אנו מאחלים לרב בריאות טובה, נחת ושמחה. עם ישראל זקוק לגדולי הדור בריאים ושלמים. ובע"ה שיזכה להמשיך ללמוד וללמד, להגדיל תורה ולהאדירה.

      אני טס ביום ראשון לחו"ל, ואהיה בע"ה בניו-יורק, ניו-ג'רזי, ממפיס ולוס אנג'לס. מטרות הנסיעה: ללמד תורה, לפגוש אנשים ולנסות לקדם תכניות חינוך יהודי בדרכים חדשות ובטכנולוגיות חדשות (תכניות של מרכז הלכה והוראה), ולנסות לעזור ליתר תושבי גוש קטיף לחזור למעגל העבודה (עזרנו ב"ה לכ-2,400. מנסים לסיים את מאות האחרונים).

print