ויזעקו – זעקה אל ה' או זעקה מכאב?

הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה

"וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה" (שמות ב', כג).

      מה הכוונה ב"ויזעקו" – האם זעקו אל ה' בתפילה או שזעקו מכאב השעבוד?

     הספורנו מסביר שזעקו מכאב:

ויזעקו – זעקו מכאב לב על עבודתם, כענין "הילילי שער, זעקי עיר" (ישעיהו י"ד, לא).

      כך מסביר גם בעל אור החיים, שזעקו כאדם הצועק מכאבו. אולם, אם כך, לא ברור מה הכוונה ששוועתם עלתה אל האלוקים, הרי לא התפללו?

Œ   הספורנו (שמות ב', כד) מסביר:

ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה – לא בשביל תשובתם ותפלתם, אבל כמקנא על אכזריות המעבידים, כאמרו "וגם ראיתי את הלחץ".

      כלומר, אכן ה' לא ענה לתפילתם. ה' ראה את אכזריות המצרים, ועל כן התערב למען עם ישראל.

   הסבר אחר, עולה מפשט הפסוק הבא: "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב" (שמות, ב', כד). הקב"ה גאל אותם בזכות ברית האבות, ללא קשר לזעקת עם ישראל.

Ž  הסבר נוסף עולה מדברי הנביא יחזקאל (כ', ו-ט):

בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם… וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִּשְׁמֹעַ אֵלַי… וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם:  וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם…

      הקב"ה רוצה להוציא את ישראל ממצרים, אולם עם ישראל ממשיך לעבוד עבודה זרה. אעפ"כ, הקב"ה מוציאם ממצרים – "למען שמי, לבלתי החל לעיני הגויים". עם ישראל הוא עמו של הקב"ה, ועל כן השארתו במצרים גורמת לחילול השם! אם כן, הקב"ה הוציא את ישראל בגלל צרתם הרבה, בגלל זעקתם מכאב, אבל לא בזכותם, אלא בכדי למנוע חילול השם.

   אמנם, בעל ההגדה של פסח מבאר באופן אחר. הוא מביא את הפסוק מספר שמות "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו" כביאור לנאמר בספר דברים "ונצעק אל ה' אלהי אבותינו". בספר דברים ברור שהכוונה לתפילה לה', ומכאן שלהבנתו גם הזעקה של ספר שמות היא תפילה לה'. ייתכן כי בעל ההגדה לומד זאת מהפסוק של ספר דברים, וכן מהמשך הפסוק בשמות "ותעל שוועתם אל האלהים", שנראה יותר כתפילה אל ה' (בדרך זו ביאר גם הרמב"ן שמות ב', כה).       

      ייתכן להציע דרך ביניים המשלבת בין ההבנות בפסוק. ייתכן, כי אכן הייתה כאן זעקה מכאב. אולם, כאשר הבן זועק הוא עושה זאת כדי שאביו ישמע! לא תמיד פונה הבן אל אביו בבקשה, לא תמיד יודע הבן כיצד עושים זאת. על כן הוא זועק ליד אביו, כי הוא יודע שאביו ישמע זעקתו, ויעזור לו! עם ישראל זעק מכאב, אך הייתה זו זעקה אל ה'! ייתכן כי עצם הרגשת נוכחות ה', עצם היכולת לזעוק בטבעיות, מתוך אמונה שה' שומע זעקה, היא בעצמה זכות גדולה, ואולי בזכותה נגאל עם ישראל, גם ללא תפילה פורמאלית ורגילה: "ותעל שוועתם אל האלקים מן העבודה. וישמע אלקים את נאקתם"!

      לסיכום: ייתכן כי זעקת ישראל הייתה זעקת כאב, ולא תפילה, ובכל זאת נענו על ידי ה': 1. כיוון שה' פועל נגד האכזריות בעולם (ספורנו).  2. בזכות ברית אבות (פשט הפסוק).  3. לשם מניעת חילול השם (יחזקאל כ').  מאידך, ייתכן שהייתה זאת תפילה (בעל הגדה, רמב"ן) וייתכן שהייתה זו זעקת כאב, אך היא נעשתה כדי שהקב"ה ישמע, כמו אב השומע את בניו – וזעקה כזו, אף אם איננה באה מראש בתורת תפילה, לעתים נחשבת כתפילה, המבטאת את הקשר המיוחד בין עם ישראל והקב"ה.

print