הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה

מה מחפשים בשידוך?

חתן וכלה בפרשתנו: יצחק ורבקה. הבה נראה מה חשוב למשפחת החתן ומה חשוב למשפחת הכלה

אליעזר עבד אברהם הולך לבדוק את רבקה. הדבר המרכזי שמעניין אותו הוא בדיקת תכונותיה של רבקה. האם היא בעלת חסד.

אליעזר מתכנן (בראשית כ"ד, יד):

וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי.

אליעזר מקווה שלאחר שיבקש מן הנערה לשתות, היא תאמר "שתה וגם גמליך אשקה". מדוע היה צריך את התוספת? הרי אם היא היתה נותנת לו לשתות, גם זה היה מעשה חסד! אלא, שאליעזר לא מסתפק בכך שרבקה מוכנה לעשות חסד. הוא רוצה לראות אם היא בעלת חסד. אם היא מצפה ומחפשת לעשות חסד. אם היה היתה רק נענית לבקשתו, היה הדבר מראה שהיא מוכנה לעשות חסד. כיוון שהיא עושה יותר מן המצופה, הרי שתכונת החסד טבועה בקרבה.

האם רבקה עמדה במבחן? ובכן, רבקה עמדה במבחן מעבר למצופה:

(יז) וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ (כ"ד, יז-כ):

(יח) וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ:

(יט) וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת:

(כ) וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו:

ראשית, אליעזר מקשה את המבחן. בתכנונו הוא חשב לבקש לשתות "ואשתה". כעת הוא מבקש "מעט מים". שנית, הנערה איננה מסתפקת בכך שהיא מאפשרת לו לשתות. היא מחזיקה את הכד מוטה, כך שיוכל לשתות בקלות (לא הסתפקה רק ב"שתה אדוני" אלא "ותשקהו"). שלישית, לא זו בלבד שהנערה נותנת לגמלים לשתות, היא איננה מסתפקת במים שיש לה. היא שואבת מים נוספים "גם לגמליך אשאב"[1]. ופרט לכל אלו, רבקה עושה את הדברים במהירות, כדי שהגמלים לא יהיו צמאים "ותמהר", "ותרץ".

 

ומה מתרחש בצד השני? מה מעניין את בית לבן ובתואל? ובכן, אנו לא רואים שהם שואלים או מבררים על תכונותיו של יצחק. מן הדרך שבה אליעזר מתאר להם את יצחק, ניתן להבין מה היה הדבר החשוב עבורם (כ"ד, לד-לה):

(לד) וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי:

(לה) וה' בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים.

אליעזר פותח את נאומו בכך שלאברהם יש הרבה כסף "צאן ובקר וכסף וזהב ועבדים ושפחות וגמלים וחמורים". בפסוק הבא הוא אף מדגיש, שיצחק הוא היורש היחיד:

(לו) וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן לַאדֹנִי אַחֲרֵי זִקְנָתָהּ וַיִּתֶּן לּוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ:

 

זה לעומת זה. בית אברהם המעניין בתכונותיה של הנערה, המתעניין בתכונות החסד של הנערה, ובית בתואל, המתעניין במצב הכספי של משפחתה, המתעניין בירושה שעתיד יצחק לקבל.

 

כסף הוא דבר משמעותי בחיים. התורה אף מספרת על אברהם שהקב"ה ברך אותו "בכל" (בראשית כ"ד, א). גם בזרע וגם בכסף. אולם, כסף איננו הדבר המרכזי בחיים. בודאי לא בשידוך. כסף מסייע לחיים טובים, אולם כסף לא מבטיח חיים טובים. ייתכן אדם עם כסף רב, אך הוא אדם מסכן; במשפחתו מריבות וצרות עיין וקשיים רבים אחרים. אנחנו שמחים שהקב"ה נותן לנו כסף, ומאפשר לנו לחיות בכבוד. אולם, תמיד צריכים לזכור: כסף הוא אמצעי. כסף הוא אמצעי לחיות בצורה נכונה, כסף הוא אמצעי לעשיית חסד וכדומה. יש כאלו ההופכים את הכסף למטרה. הם כמעט ואינם חיים פרט לעבודה ולעשיית הכסף. כמעט אינם רואים את משפחתם, כמעט ואינם מצליחים ללמוד ולהתפתח, כמעט ואינם מצליחים לחנך את ילדיהם למידות ולמעשים טובים.

"וה' ברך את אברהם בכל" – שמחים אנו בכסף שה' נותן לנו, עומלים ועובדים בעבורו, ואף מתפללים שהקב"ה יתן לנו פרנסה טובה. אולם תמיד נזכור: הכסף איננו מטרה. הכסף איננו מבטיח חיים מאושרים. הכסף הוא אמצעי, ועיקר העבודה היא בתחומים הפנימיים, להיות אנשי חסד, להיות אנשים שמחים, להיות אנשים אוהבי תורה ומקיימי מצוות.

בע"ה שנזכה כולנו, לבנות ולהיבנות מתוך יראת שמים, שמחה ואהבה, ולזכות לשפע טוב ולבריאות טובה.



[1]      מעניין הדבר, שכאשר אליעזר מספר את הדברים למשפחתה של רבקה, הוא הופך אותם. הוא אומר שהוא ביקש "אשאב" ואילו היא השקתה (ממה שהיה לה – כ"ד, מג-מו). וכנראה שחשש שיכעסו עליה אם יראו שהיא 'מגזימה' בעשיית חסד.

print