מדוע בחיפזון?

הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה

      פסח משמעו דילוג, על שם "אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים" (שמות י"ב, כז). זהו אחד המאפיינים של גאולת מצרים – הדילוג והחיפזון (שמות י"ב, יא):

וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לה'.

המדרש (מכילתא בא, פרשה ז', אות מד) מתאר כי החיפזון של יציאת מצרים הקיף את כלל הגורמים השייכים בהתרחשות זו: המצרים שנזדרזו לגרש את ישראל, עם ישראל שנזדרז לצאת והקב"ה שנזדרז להוציא את ישראל:

רבי יהושע אומר: ואכלתם אותו בחפזון זה חפזון ישראל. אתה אומר כן, או אינו אלא חפזון מצרים? כשהוא אומר "כי גורשו ממצרים", הרי חפזון מצרים אמור…

אבא חנן משום רבי אלעזר אומר: זה חפזון שכינה, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר: קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות (שיר השירים ב', ח).

      מהי משמעות החפזון? מדוע מדוע הוא מודגש כמאפיין מרכזי ביציאת מצרים?

     מפתיע ביותר הוא הפסוק בדברים (ט"ז, ג):

שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.

     בפסוק קצר בספר דברים, בוחרת התורה להדגיש דווקא את החפזון, כמאפיין של חג הפסח והחיוב לאכול מצה. המהר"ל ('אור חדש' בהקדמה "כי הדבר שהוא בזמן…"; מהר"ל על ההגדה, עמוד נ"ג "כי מה שהיו יוצאים בחיפזון…") ובעקבותיו הרב קוק (מאמרי ראיה, עמוד 165; עולת ראיה, ח"ב עמוד רפ"ז) כתבו כי החיפזון מבטא עיקרון בסיסי בגאולת ישראל:

שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת ממצרים, כי מה שהיו יוצאים בחפזון בלי המשך זמן, מורה שיצאו במדריגה ובמעלה עליונה, והפעל שבא משם נעשה בלי זמן, לא כמו דברים הטבעיים שכל פעולתם בהמשך זמן אבל כאן היה גאולתם שלא בטבע ולכך היה בחפזון בלי זמן.

      החיפזון מבטא דבר שאיננו מתרחש בתהליך איטי והדרגתי. התהליך מסמל את הטבע, אך חיפזון מסמל את מה שמעבר לטבע. על כן, יציאת מצרים, שהיתה תהליך אלהי ועל-טבעי, נעשתה בחיפזון; לכן הקב"ה מדלג ופוסח על הבתים ולכן גם הכנת המצה נעשית בחיפזון. הרמב"ם (מורה נבוכים חלק שלישי, פרק מו) מסביר כי גם דיני קרבן הפסח – לאכול צלי ולא לשבור עצם – נועדו כדי לאכול בחיפזון.

      החיפזון מלמד אותנו כי יציאת עם ישראל ממצרים היא דבר עליון כל כך, שאיננו מתאים לכלים הטבעיים של העולם. יציאת עם ישראל לחירות היא יציאה שחייבת לבוא בחיפזון, חייבת להיעשות בדרכים שמעל הטבע.

      ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף התברר שליציאת עם ישראל ישנה השפעה גם מחוץ למצרים, השפעה על העולם כולו. מכות מצרים – פעלו בכל איתני הטבע והחלו את תיקונם; וכן קריעת ים סוף, היוותה שיא של הופעה אלהית בתוך המציאות הטבעית, מתוך השגחתו על עם ישראל. כל אלו לימדו על המשמעות הרחבה של יציאת מצרים, מעבר לגאולתם הפרטית של ישראל.      

יציאת עם ישראל לחירות, יש בה התחלה של תיקון העולם. היציאה ממצרים החלה את התיקון של כוחות הרשע בעולם. החיפזון של יציאת מצרים, המדרגה האלהית המיוחדת שנתגלתה ביציאת מצרים, היוותה בשורה חדשה לכל העולם.

      לכן, מיד לאחר קריעת ים סוף בא עמלק ונלחם עם ישראל. האמירה המשמעותית של יציאת ישראל לחירות, הקריאה למוסריות, תיקון ואלהות בעולם – מרתיעה את אומות העולם, ובתגובה מופיע עמלק ומנסה להתמרד ולהלחם כנגד קריאה זו.

      החיפזון של יציאת מצרים צריך ללמדנו כי גאולת ישראל היא דבר על טבעי שאיננו פועל בדרכי הטבע של העולם. עלינו לזכור זאת בשעות של קשיים ותמורות במהלך הגאולה, להאמין בהשגחת ה' עלינו, ולקוות כי נזכה לראות בחיפזון ה' בהצלתנו וגאולתנו השלמה.

print