קריעת ים סוף – הסוס שנחצה לשניים 

הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה

      פעם אחת היה צייר נפלא, שהיה אומן במלאכת הציור. הוא ידע לצייר ציורים שייראו אמיתיים ביותר – כאילו ישנה נשמת רוח חיים בתוך הציור. פעם אחת, החליט הצייר לבחון את תגובות האנשים לאחד הציורים שלו. הוא עמל רבות וצייר סוס, הנראה בדיוק כמו סוס אמיתי. הציור היה גדול – בגודלו הטבעי של סוס. הלך הצייר והעמיד את הציור על גבעה ליד כיכר העיר. עמד הצייר כמה שעות בכיכר העיר, ראה אנשים חולפים, אך אינם מגיבים. איש לא התייחס לציורו הנפלא. הלך הצייר ושאל מישהו מה דעתו על הסוס. אמר לו האיש: 'הסוס הזה מסתיר את הנוף על הגבעה. מדוע איננו זז משם'? מתשובתו של האיש, הבין הצייר, שהאיש חושב שהסוס אמיתי!

      מייד ידע הצייר מה עליו לעשות. הלך אל הסוס, וגזר את הציור לשני חלקים. הלך והעמידם זה ליד זה, במרחק מסוים ביניהם. לפתע, עצרו כל האנשים. עצרו והביטו בפליאה – סוס חתוך לשניים!

     משל זה אמר הרב שלמה קלוגר (שמעתיו בסגנון שונה מעט מר' יונתן בילט בשם ר' שלום שבדרון ז"ל) בכדי להסביר את המשמעות של קריעת ים סוף עבורנו. מה נפלא יותר – ים שלם, הזורם מצד לצד, או ים שבור וחצוי? ברור שים הזורם באופן תקין ושלם. אופן פעילות המערכות הטבעיות שבו מדהימות הרבה יותר! אולם, התרגלנו לראות ים שלם, וכבר אין אנו רגילים להתעורר בגללו ולהודות על פלא הבריאה. רק כאשר נבקע הים, כולם מתבוננים ומסתכלים בנפלאות ה' – "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

      צריכים אנו להתבונן בבריאה השלמה, להתפעל מן הבריאה, להתפעל מכל הסובב אותנו, ולהבין כי הכל הוא מאת ה'. "אין צייר כאלהינו" (ברכות י.) – בכל דבר ודבר במציאות יכולים אנו לגלות את נפלאות היצירה האלהית – אילו רק נתעורר ונתבונן. הים הקרוע ילמד אותנו להתבונן ולהתפעל גם מן הים השלם, מן הטבע ההולך ונגלה לפנינו בכל עת ובכל שעה.

      בשירים רבים, הדגיש רעיון זה, סבי המשורר רבי יוסף צבי רימון ז"ל. אצטט כמה שורות מאחד מהם (ילקוט שירים, עמוד 86):

יָדַעְתִּי, כִּי פִּתְרוֹן הַכֹּל – אֱלֹהִים-אוֹר!…

אֱלֹהִים-אוֹר – עָשָׂה הַכֹּל כְּאֳמָן:

שֶׁמֶשׁ שַׁחֲרִית נָגְהָה אִתָּהּ,

וְלִבְנַת לַיִל צָפְנָה קְסָמִים,

גַּם הַצָּהֳרַיִם הוֹד,

וְלֹא יִדְמֶה יוֹמִי זֶה – שֶׂל תְּמוֹלוֹ!

כָּל רְגָעַי – אֵל,

וְעַל כָּל דְּרָכַי – אֵל!

print