"תפקידנו לדעת שכל אחד הוא מיוחד, ולכל אחד יש את היכולות לשפר את חייו; תפקידנו לדעת כיצד להגיע ולהוציא יכולות אלו אל הפועל. זו המהות של תעסוקטיף, וזו המהות של העבודה שלי…"

רות עטיה, מנהלת השטח של תעסוקטיף 

רות עטיה, מנהלת השטח של תעסוקטיף

במשך חמש השנים האחרונות, רות עטיה, מנהלת השטח של תעסוקטיף, נהגה עשרות אלפי קילומטרים, פגשה מאות ממשפחות גוש קטיף ותיאמה בין עשרות עובדים סוציאליים – כל זאת על מנת להבטיח, כי כל משפחה מגוש קטיף תקבל בדיוק את הכלים הנחוצים לה על מנת לשוב ליציבות ועצמאות כלכלית, ולקיים רמת מחייה מכובדת וברת קיימא.

רות, אם לשישה, התגוררה ברפיח ים בגוש קטיף. במשך שנים רבות עבדה במועצה האיזורית בגוש קטיף. תחילה, הצטרפה רות לתעסוקטיף כמתאמת שטח, במהלך הזמן המשיכה והתקדמה לתפקידים נוספים כגון רכזת השמות, ולבסוף הגיעה לתפקידה הנוכחי, מנהלת השטח של תעסוקטיף.

רות, שמשרדה ממוקם בקראווילה ביישוב ניצן, מפקחת על מאות מקרים מדי שנה. למרות שניתן לתאר את מהות עבודתה, באופן כללי, כסיוע לאנשים לשוב למעגל התעסוקה ולהיכנס מחדש לשוק העבודה, מעידה רות ש"כל אדם, כל מצב, הוא מיוחד בפני עצמו. לכל אדם ישנן יכולות מסוימות, ותפקידי הוא לפלס דרך ולמצוא יכולות אלו, להביאן לקדמת הבמה ולעצב אותן כך שאותו אדם ומשפחתו יוכלו לעמוד שוב על רגליהם".

מהו ההיבט המאתגר ביותר בעבודתך?

"הכל, אך ההיבט המאתגר ביותר בכל עבודה סוציאלית הוא המפגש הראשוני עם המשפחה. את נכנסת לבית של משפחה, וזה מרגיש כמו יער סבוך. ישנם נושאים רבים בהם יש צורך לטפל: מחלות, חובות מצטברים, דיכאון, ביטחון עצמי חבול, אובדן תקווה, איום לניתוק חשמל או סגירת מים, וכו'. את שואלת את עצמך, מאיפה אני מתחילה? אך לאחר שאת כבר מתיישבת ומתחילה, תמיד נמצא קצה חוט לפתרון, ולאט-לאט, יחד עם המשפחה, מתחילים להתיר את הפלונטר ולפתור את הסוגיות השונות אחת אחת. עבורי, זהו סיפוק עצום".

כיצד באמת את מוצאת את דרכך ב"יער" הזה?

"בעזרת הרבה תפילות. כאשר אני משובצת למשפחה חדשה, אפילו אחרי חמש שנים בתפקיד, אני עדיין מתרגשת ואני גם קצת חוששת. ממש לפני שאני נוקשת על דלת ביתה של המשפחה, אני מבקשת מה' הדרכה, ואת היכולת והכוח להצליח במשימה זו.

"מתחילים בצעד אחד קטן, ואז לוקחים צעד נוסף, וצעד נוסף. פשוט ממשיכים להתקדם ולא מפסיקים. האנשים מורכבים ובעיותיהם מורכבות. אנו נמצאים שבע שנים לאחר ההתנתקות, ועדיין ישנן משפחות רבות ללא פרנסה. נתון זה חריג, בייחוד על רקע העובדה שבקהילה זו כמעט ולא הייתה אבטלה קודם לכן.

"ישנם מחסומים רבים לאורך הדרך. אך באופן מוזר, המגבלות הפיסיות אינן אלו המקשות ביותר על התהליך. הכוח הפנימי שבאדם הוא זה שנחבל קשות. לאחר תקופה ארוכה של אבטלה, האדם מתקשה לראות מעבר למחסומים המיידיים הניצבים מולו. זה תפקידי: אפילו אם האדם עצמו כבר אינו מאמין יותר שהוא מסוגל להתגבר על מכשולים אלו, עליי להאמין שהוא דווקא כן מסוגל להתגבר, ולהשיבו למסלול".

מהו, לדעתך, המסר החשוב ביותר שאת מביאה לחייהן של המשפחות?

(אומרת לכל משפחה:) "לא משנה מה את עוברת בחייך, פקחי את עיניך ודעי שאת תמיד יכולה להתגבר, תמיד אפשר להצליח יותר. אם עושים זאת, אם מצליחים לפקוח את העיניים – החיים משתנים ומשתפרים כהרף עין".

מהי מטרתך לשנה הבאה?

"לסייע לכל אדם הנתון במצב של אבטלה או תת-תעסוקה. זהו מצב בו נתונות היום 1050 משפחות. אני מקווה ומתפללת שנוכל לקחת את המודל שפיתחנו בתעסוקטיף, להחיל אותו על משפחות רבות נוספות במגזרים שונים במדינת ישראל, הסובלות מטראומה – בין אם זו טראומה פסיכולוגית, תרבותית, חברתית או כלכלית (משפחות גוש קטיף לשעבר סובלות מכלל הטראומות האלה) – לסייע להן להיכנס מחדש לשוק העבודה על מנת לשפר את חייהן, ולהבטיח את עתידן הכלכלי".

print