פרשת נח – זה ינחמנו

מהו סודו של נח? כיצד הגיע נח להיות איש צדיק תמים בדור של רשעים. כמובן, שעיקר הדבר תלוי במידותיו ובעבודתו הפרטית של נוח. אולם, נראה, שישנה נקודה נוספת.

למך אומר כשקורא שם לנח "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה' ".

כיצד ידע למך שנח יגרום לנחמה?

א.      יש במדרש שהיה נביא (עיין בתורה שלמה). הקושי: לא התקיים במלואו. נח לא הצליח לתקן את הדור. כולם מתו. רק נח ניצל.

ב.       יש במדרש שראה סימן: שנולד מהול

ג.        יש במדרש שהיתה לו קבלה דרך אדם הראשון בדברים שונים (ביניהם שנולד מהול).

ד.       רשב"ם בכ"י (מובא בתורה שלמה, אות פ-פא): נולד אחרי מות אדם הראשון, וסבר שנגמרה הקללה (וכך בשיעור של יוני) כי לאדם נאמר "ארורה האדמה בעבורך, בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך". ואם כך, כעת, במות אדם הראשון, פגה הקללה של "מן האדמה אשר אררה ה' ". ואולי תם ה"בעצבון תאכלנה", וכעת "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידנו". ואמנם, יש כמאתיים שנה בין מות אדם לבריאת נח, אולם, בשושלת זו (של נח) הוא הראשון שנולד אחרי מות אדם.

אבל ייתכן להסביר אחרת:

ייתכן שהיתה זו תפילה! כך אומר הרשב"ם בהמשך דבריו (וייתכן שהתפלל כי חשב שתמה הקללה לאחר מות אדם הראשון, אולם, התפילה היא ששינתה, כי באמת הקללה לא תמה!).

עד היום, היו מעט אנשים שנתנו הסבר לשמותם, אולם, כולם על שם העבר. למך הוא הראשון שנותן על שם העתיד.

במציאות טבעית, בקשה טובה לעתיד, היא למעשה פנייה ותפילה לקב"ה (האלטרנטיבה היא ע"ז. אבל משפט סתמי, הוא לקב"ה). כיום, אנו צריכים תבניות כדי להרגיש שפונים אל ה' (יהי רצון מלפניך וכו') אבל בעבר, הפנייה הטבעית היתה פנייה אל ה'.

א.      ואכן, ברור שהקב"ה אוהב מאוד את המשפט של למך. מאוחר יותר, כשה' אומר שהעולם אכזב אותו, משתמשת התורה בביטויים של למך (סוף פרשת בראשית): "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידנו, מן האדמה אשר אררה ה' " (ה', כט). "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ… וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו" (ו', ה-ו). נחמה, מעשה, עצבות. התורה משתמשת באותם ביטויים. אמנם, הופכת את "ינחמנו" מלשון נחמה (שאגב, נוח הוא מלשון מנוחה ולא מלשון נחמה, ועל כך עומד מדרש רבה) ל"ינחם" שפירושו הוא שלילי, שהצטער על העולם, וגם אחר כך "וינחם אל לבו". אולם, התורה מסיימת קטע זה ב"ונח מצא חן בעיני ה' ". וברור, שמצד אחד, לא התקבלה תפילתו של למך בצורה מלאה. ה' ניחם על העולם. אולם, מצד שני היא התקיימה ביחס לבנו "ונח מצא חן בעיני ה' ". ה' אהב לא רק את נח אלא גם את אבא של נוח. את למך (ואכן, הוא חי 595 שנים לאחר הולדת נוח. כלומר, שהוא נפטר 5 שנים לפני המבול, ובכך גם ניתן לראות שהקב"ה לא רצה להמיתו במבול). השימוש במשפט מראה, כי לא היה זה סתם משפט, אלא משפט שהקב"ה ראה בו משהו חשוב כדי להתייחס אליו, ולהשתמש בצורתו. וניתן לחזק מכך את הראיה שמדובר בתפילה.

ב.       יש שלוש דרכים בתנ"ך לקריאת שם: א. כי שת לי אלקים בן אחר; כי שמע ה' כי שנואה אנכי ועוד פעמים רבות בתורה.  ב. ותאמר קניתי איש את ה'; ותאמר הפעם אודה את ה'. ועוד פעמים רבות בתורה.  ג. לאמר זה ינחמנו. מופיע עוד פעם אחת בתורה: לאמר יוסף ה' לי בן אחר (וגם אצל רות "ותקראנה לו השכנות שם לאמר…" אבל שם זה קצת שונה. צריך לבדוק טוב יותר את כל השמות בתורה, ואולי בתנ"ך. ואולי יש על כך כבר מאמר). שם די ברור שמדובר בתפילה, וכך כותב רש"י שם, וייתכן שזהו חיזוק גם כאן.

 

נח היה איש צדיק, גם בגלל עצמו, בגלל עבודתו, בגלל תכונותיו, וגם בגלל תפילת הוריו. תפילת ההורים משפיעה על הילדים. החפץ חיים הדגיש מאוד, שצריך כל אדם להתפלל כל יום על ילדיו שיהיו יראי שמים.

ויש כאן נקודה נוספת. ברור שלא היתה זו רק תפילה. למך נמצא בדור של רשעים. בדור של רוע, הוא מסוגל לראות טוב. הוא מסוגל להאמין בשינוי.

כשנולד נוח, כל הזמן אמר לו למך "אתה תהיה טוב". "זה ינחמנו". לא היה זה רק שם. היה כאן ייעוד. כשהורים מתפללים על בנם כל יום, כשהורים מחנכים את ילדם כל יום, כשהורים משדרים לילדם אמון, שהם מאמינים בו שהוא טוב, גם אם כל הדור הוא רשע, הרי שהדבר נותן כוחות לילד להיות באמת טוב.

נוח היה צדיק תמים, גם בזכות עבודתו האישית, אולם גם בזכות תפילת אביו, גם בזכות החינוך, שמתחיל מהלידה עצמה ("כבר איחרת בשלוש שנים"), וגם בזכות האמונה שההורים שידרו לבנם מאז לידתו, האמונה בכוחות המיוחדים שלו לעשות טוב.

 

נתחזק בתפילה על ילדינו, שיהיו ילדים טובים, בעלי מידות טובות, בעלי תורה ויראת שמים, ובע"ה נקווה בשילוב לעבודתם העצמית, אכן כך יהיה.

 

 

print