הקשת

בפרשתנו מסופר, על הקשת שקבע הקב"ה כברית בינו לבין העולם, המסמלת שהקב"ה לא יביא יותר מבול לעולם:

והקימותי את בריתי אתכם… זאת אות הברית אשר אני נותן ביני ובינכם… לדורות עולם. את קשתי נתתי בענן, וניתה לאות ברית ביני ובין הארץ… ונראתה הקשת בענן, וזכרתי את בריתי אשר ביני ובינכם…

המילה "ברית" היא המרכזית בקטע זה, ואכן היא מופיע בו שבע פעמים! (מילה מנחה). ומכאן, שמטרת הקשת היא הברית.

אנו יודעים שהקשת הינה דבר טבעי, ואם כך, כיצד היא תראה על ברית שהקב"ה עושה? האבן עזרא סבור, שהקשת היא דבר על-טבעי, שנוצר על ידי הקב"ה בימי נח.

לעומתו, כתב הרמב"ן (בראשית, ט', יב), שהקשת היא טבעית: "ואנחנו על כרחנו נאמין לדברי היוונים שמלהט השמש באויר הלח, תהווה הקשת… ולכן נפרש הכתוב, את קשתי נתתי בענן – מיום הבריאה…". הרמב"ן מסביר, שכך ניתן לדייק בתורה עצמה, הכותבת: "את קשתי נתתי בענן", ואינם אומרת 'את קשתי אתן'. כלומר, מדובר על נתינה בעבר, מיום הבריאה נתן הקב"ה את הקשת בענן, לאות ברית בינו ובין העולם.

לאור הסבר הרמב"ן חוזרת השאלה – כיצד יבטא דבר טבעי את הברית שבין הקב"ה לברואיו?

בדרך כלל, אדם איננו מרגיש בכל רגע ורגע, ובכל פעולה ופעולה את הימצאות הקב"ה. כאשר מתרחש משהו חריג – קריעת ים סוף, מכות מצרים וכד' – אז הוא שם לב אל יד ה' העומדת מאחורי הקלעים.

לכן, מראה לנו הקב"ה את בריתו, את הימצאותו ביננו, דווקא על ידי הקשת, על ידי דבר טבעי. הקשת הטבעית מזכירה לנו, שגם הדברים הטבעיים פסקו פעם (בימי המבול), ושגם הם מופעלים על ידי הבורא.

הנביא יזקאל מנבא (א', כח):

כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה'.

הנביא מתאר את מראה דמות ה', כמראה הקשת. הקשת מסמלת משהו מורכב, (צבעי הקשת) אך הקיים בתוך הטבע. כך מציאות ה', מורכבת ועמוקה, אך נמצאת בכל מקום בטבע.

מכאן נלמד שעלינו להודות לקב"ה בכל עת ובכל שעה, על כל הדברים הטבעיים שמפעיל בעולמנו ושמפעיל בגופנו: "כל זמן שהנשמה בקרבי, מודה אני לפניך ה' א-לקי וא-לקי אבותי, ריבון כל המעשים אדון כל הנשמות".

מצד אחד צריך לעשות את כל שביכולתנו מבחינה מעשית, בכדי לתקן את עצמנו, ובכדי לתקן את העולם כולו. אבל מאידך, צריך כל אחד, להתפלל ולהתחנן לפני ריבונו של עולם, אשר לו היכולת, להגביה שפלים ולהשפיל רמים: "אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה' נזכיר, המה כרעו ונפלו, ואנחנו – קמנו ונתעודד, ה' הושיע, המלך יעננו ביום קוראנו".

print