בס"ד

פרשת התשובה –

תשובה פתאומית והדרגתית

בפרשת ניצבים אנו קוראים את פרשת התשובה:

(יא) כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:

התורה כותבת שהתשובה איננה "בשמים", איננה "רחוקה", אלא "קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו". כיצד מגיעים לתשובה?

מרן הרב קוק זצ"ל כותב באורות התשובה (פרק ב') שישנם שני סוגים של תשובה. סוג אחד – תשובה פתאומית; סוג שני – תשובה הדרגתית.

ישנה תשובה שמגיעה מתוך ברק פתאומי הנכנס לנשמתנו. ברגע אחד, עוברת הבזקה אצל האדם והוא שם לב לרוע ולכיעור שיש בחטא. תשובה זו יכולה להיות אצל כל אדם, ובכל סוגי העבירות. בולטת היא במיוחד אצל בעלי תשובה המגיעים מן הקצה השני. אנשים שהגיעו קרוב לשיא החטא – באיסורי ביאה, במאכלות אסורות וכו' – ופתאום, מתוך אותו שיא של חטא, שמו לב לרוע ולכיעור שבו, וחזרו בתשובה (כעין אלעזר בן דורדיא [ע"ז יז.] בתקופת התלמוד, וכעין אורי זוהר ואחרים בימינו)[1].

ישנה תשובה אחרת – הדרגתית. זו התשובה הרגילה, המקובלת. תשובה שבה האדם בודק אלו דברים עליו לתקן, ובודק את הדרכים לתיקון ואת הדרכים להיות טוב. מעין השלבים שאותם מונה הרמב"ם בתשובה: הכרה בחטא, חרטה וקבלה לעתיד (הלכות תשובה פ"ב ה"ב).

הרב מוסיף, שישנה תשובה עליונה. תשובה זו "באה מההברקה של הטוב הכללי, של הטוב הא-לוהי השורה בעולמות כולם". לְמה מתכוון הרב? האם זו אותה תשובה פתאומית שעליה דיבר קודם? כשמדייקים בדבריו, רואים שאמנם מדובר כאן על תשובה פתאומית, אך שונה מאוד מן התשובה שהוזכרה קודם.

התשובה הפתאומית הראשונה היא תשובה שבה האדם רואה פתאום את הרע ואת הכיעור, ומתוך כך שב בתשובה. התשובה הפתאומית העליונה עליה מדבר הרב בסוף דבריו, היא תשובה שבה האדם פתאום מבחין בכל הטוב הנמצא סביבו. הוא מרגיש את הטוב שבעולם, את הטוב שבאנשים, את כל הטוב הא-לוהי השרוי בעולמנו (ממו"ח הרב בלומנצויג שליט"א).

האדם אינו מתעלם מן הבעיות שיש בעולם, אבל הוא מבין שיסוד העולם הוא הטוב, ושמאורעות העולם הם שלבים בתיקונו של עולם. הוא מבחין פתאום כמה טוב יש באמת בעולם: נשמתו הטהורה; הגוף שנתן לנו הקב"ה – עיניים, אוזניים, פה, ידיים, רגליים וכו'; בעלי החיים; המזון שנתן לנו ה'; הטכנולוגיות האדירות והמדע בעולם. הוא מסתכל ורואה את הטוב שבמשפחתו, את הטוב שבחבריו ואת הטוב שיש באנשים שסביבו.

מתוך ראיית הטוב, רוצה האדם להתחבר אל הטוב, רוצה להתחבר אל הקב"ה שהוא בסיס הטוב ובסיס הקדושה והטהרה בעולם. הוא רוצה להיות חלק מהמערכת של הטוב, ולא מנותק ומופרד ממנה, ולכן הוא רוצה בכל מאודו להתחבר ולהידבק בקב"ה!

     מרן הרב קוק כותב: "והלא באמת הכול הוא טוב וישר כל כך". הרב קוק בנפשו הרחבה, יכול היה באמת לראות שהכול (!) טוב וישר כל כך. לנו קשה לעתים לראות טוב בעוצמה כזו; אבל ננסה בכל כוחנו (אולי לא בתשובה פתאומית, אבל לפחות בתשובה הדרגתית) לראות את הטוב בעולם ובאנשים בעולם, את הטוב במשפחתנו ואת הטוב בקהילתנו; נבין שהקב"ה הוא מקור הטוב ונשאף להתחבר אל משפיע הטוב.

[1]     לעתים, אנשים אלו הם בעלי עוצמות מיוחדות שבאו לידי ביטוי ברוע ובשלילי, וכעת, כשמתהפכות, בבת אחת הן מצליחות להתקרב אל הטוב באמצעות עוצמות אלו.

print