לשון הרע בתוך דיני משפט?

פרשתנו עוסקת בחלקה הגדול בענייני בית משפט. בין השאר היא אוסרת על השופט לשמוע צד אחד, מבלי שהצד השני נמצא "לא תשא שמע שוא" (ע"פ שבועות לא.). אולם, חז"ל לומדים מכאן דבר נוסף (פסחים קיח.):

ואמר רב ששת, משום רבי אלעזר בן עזריה: כל המספר לשון הרע, וכל המקבל לשון הרע, וכל המעיד עדות שקר בחבירו – ראוי להשליכו לכלבים, שנאמר 'לכלב תשליכון אותו', וכתיב בתריה 'לא תשא שמע שוא'…

מן הפסוק 'לא תשא שמע שוא' לומדים חז"ל שאסור לשמוע דברים לא טובים, ומכאן שאסור לשמוע לשון הרע (ובהמשך לומדת הגמרא מכאן שאסור גם לדבר לשון הרע). כיוון שפסוק זה סמוך לפסוק המדבר על בשר נבלה, ואומר "לכלב תשליכון אותו", הרי שזה מה שהיה ראוי לעשות למי שמדבר לשון הרע או שומע לשון הרע.

מדוע למדו זאת חז"ל מכאן? מתוך פסוקים שמדברים על דיינים בבית משפט? כנראה שיש משהו מהותי שהתורה רוצה ללמדנו: כל אדם הוא שופט. כל אדם שופט את חבירו! צריך לנהוג כמו בבית משפט. לא להחליט שמישהו לא בסדר, לפני שאנו יודעים את כל הנתונים, לפני שראינו דברים בעצמנו וביררנו הכל עד הסוף! סתם כך, אסור לשמוע דברים רעים (כשאין לנו מטרה לתקן עוולות) ובודאי שאסור להאמין להם.

הרמב"ם (הלכות דעות, פ"ו ה"ג) מפתיע אותנו באומרו:

ועוד אמרו חכמים: שלושה לשון הרע הורגת: האומרו, והמקבלו, וזה שאומר עליו. והמקבלו – יותר מן האומרו.

הרמב"ם אומר ששמיעת לשון הרע חמורה מאמירת לשון הרע (אין לכך מקור נוסף בחז"ל). מדוע? הרי לכאורה היה נראה להיפך, שלדבר לשון הרע זהו איסור חמור יותר?!

א.      אין שחקנים בלי קהל – שמיעת לשון הרע מעודדת את המשך הדיבור! בסופו של דבר, בגלל הקהל, בגלל השומעים המעוניינים, נגרם דיבור לשון הרע.

ב.      ייתכן שיש צדדים חמורים יותר באמירת לשון הרע, אבל יש צד חמור יותר בשמיעת לשון הרע. כאשר אדם אומר לשון הרע, הוא יודע שהוא עושה מעשה שאיננו תקין, אבל הוא מרשה לעצמו לנהוג כך מסיבות שונות. ייתכן שביום מן הימים, יתקן את מעשיו. השומע לשון הרע, מרגיש בסדר. הוא לא עשה כלום. רק שמע! דבר זה – יש סיכוי טוב שימשיך לאורך שנים רבות, ולכן הוא חמור כל כך.

ג.        טבעו של לשון הרע "להתנפח". מי שאמר את הלשון הרע, יודע בדיוק מה האמת ומהי התוספת. מבחינה זו, השומע חושב יותר רע על האדם שמדברים עליו, כי הוא חושב שהכל אמת!

ד.       מי שאומר לשון הרע, חשב רע על אדם זה גם קודם דיבורו. לא השתנתה אצלנו מחשבת הרוע על האדם, לפני האמירה ואחרי האמירה. אולם, מי ששומע לשון הרע, עד עתה חשב שאדם זה צדיק, וכעת הוא חושב עליו אחרת.

ה.      פרט לכך, בשמיעה אדם מכניס רעל לתוך גופו! מבחינת הקלקול של האדם יש כאן משהו הרבה יותר פגום. כמובן שמי שאומר לשון הרע – זהו איסור חמור מאוד, והוא גורם להפיץ שמועות רעות (גם אם הן נכונות) על פלוני. אולם, מי ששומע – מכניס הדברים לגופו, וגופו נהיה פגום יותר! דבר זה דומה לאדם המעשן סיגריות. הוא לא שם לב מה נגרם בגופו, אבל כל עישון, הופך את הריאות שלו לסתומות יותר. כך גם בלשון הרע: כל שמיעת לשון הרע הופכת את גופנו, להיות טמא יותר ומקולקל יותר.

כמובן שגם שמיעת לשון הרע וגם דיבור לשון הרע הם דברים חמורים, שאסורים מן התורה, ושחז"ל אמרו עליהם, שמי שנוהג כך "ראוי להשליכו לכלבים". אין הוא טוב יותר מן הכלב. אולי אף רע יותר, בכך שהכלב איננו פוגם בדיבורו.

שמעתי פעם ממו"ר הרב עמיטל ז"ל, ששמע מאשתו תיבדה לחיים ארוכים, ששמעה מנחמה לייבוביץ' ז"ל את הדבר הבא. יש אנשים האומרים שהם לא מקפידים במצווה מסוימת, כי אינם מבינים אותה מספיק (כיום אומרים 'לא מתחברים אליה'). אולם, אין זה נכון. יש מצוות שאף אחד לא מבין, וכולם מקיימים – למשל בשר בחלב. אף אחד איננו מבין ממש את הטעם, אבל אף אדם (דתי) לא יאכל בשר עם גבינה ביחד! מאידך, לשון הרע – כולם מבינים את הבעיה שבו, אבל למרות זאת – רבים מאוד לא מקיימים.

ננסה להתחזק בשמירת הלשון – נדאג שפינו יוציא דברים טובים, שאזננו תשמע דברים טובים, ומתוך ראייה טובה זו, נתפלל אל ה' שגם הוא יראה בנו את הדברים הטובים שבנו.

print