משמעות מנהגי האבלות על החורבן?
 
מדוע אנו מחמירים כל כך בשלושת השבועות ובתשעת הימים במנהגי אבלות על החורבן?
ננסה ללמוד דין שנפסק בשולחן ערוך, ביחס לברכת המזון, ולענות על השאלה ששאלנו.
 

      בשו"ע (ק"פ, ה) כתב שנוהגים לכסות את הסכין בשעת ברכת המזון, ונהגו שלא לכסותו בשבת ויום-טוב. מדוע מכסים את הסכינים?

      שני טעמים נתנו הראשונים למנהג זה:

א.      הרוקח (של"ב)     שולחן נחשב כמזבח (כמבואר בחגיגה כג.), ועל המזבח נאמר: "לא תניף עליו ברזל", לפי שהברזל מקצר ימי אדם, ומזבח מאריכם.

ב.       שיבולי הלקט – בשם החבר רבי שמחה – פעם אחת, היה אחד מברך ברכת המזון, וכשהגיע לברכת 'בונה ירושלים' ונזכר בחורבן הבית, לקח הסכין ותקעו בבטנו. ועל כן נוהגים לסלקו בשעת הברכה.

 

      כשאנחנו מתבוננים בטעם השני, נראה לנו שאנחנו "בטוחים"! אין שום סיכוי שמישהו מאיתנו יהרוג את עצמו בסכין בשעת ברכת המזון. אולם, מדוע אנחנו מרגישים כל כך בטוחים ש"לנו זה לא יקרה"? האם בגלל שאנחנו מבינים שאסור לאדם לפגוע בעצמו, ושדבר זה בודאי לא יפתור את הבעיה, או שמא איננו מרגישים כל כך את צער החורבן?

 

      נראה, שככל שאנחנו רחוקים יותר מן החורבן, כך קשה יותר להיות באותה עוצמה בתחושת צער החורבן. לכן, דווקא כיום, צריכים אנו יותר איסורים בימים אלו של שלושת השבועות ובין המצרים, כדי שבסך הכל נצליח להתקרב לעוצמת תחושת אבלות החורבן הראויה, כדרך שחשו זאת אבותינו שלהם היה די במעט איסורים וחומרות ביחס לחורבן כדי להגיע לתחושות אלו.

      האבלות על החורבן, מכניסה בליבנו צער על ההיעדר, ומאידך, כמיהה וצפייה לקראת הבניין; הבנה של המציאות המתוקנת שבה השכינה שרויה בתוכנו באופן מלא, שבה בית ה' מלא הוד והדר ומקרין מהודו על העולם כולו.

 

      לאבלות על החורבן יש תפקיד מיוחד עבורנו. ראשית, הרגשת תחושת ההיעדר. ככל שנרגיש יותר את ההיעדר כך נהיה מוכנים יותר לקבלת השפע של הבניין ההולך ומתקרב. לעתים, יש חשיבות בהרגשת החוסר כדי שהבניין יהיה משמעותי יותר אחר כך (עיין במהר"ל, נצח ישראל, פרק כ"ג ואילך). שנית, מנהגי האבילות עוזרים לנו לנסות לחוש את הקב"ה גם בהיעדר מקדש (עיין שפת אמת, דרשה לשבת חזון, דברים, תרמ"ז); לנסות להרגיש קרובים לקב"ה; דבקים בקב"ה, גם במציאות של חורבן. העוצמה של הדבקות בקב"ה מתוך בניין היא בודאי גדולה יותר, ונוכחות שכינה במצב זה גבוהה יותר, אבל גם למציאות של החורבן יש תפקיד בדבקות ובקשר המיוחד עם הקב"ה – קשר שממשיך להתקיים בכל מצב, בכל מציאות, גם במציאות של אור וגם במציאות של חושך "כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי, כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ ה' אוֹר לי" (מיכה, ז' ח).

     

 בע"ה נתפלל שנגיע לימים אלו, לימים של בניין ירושלים ובניין ישראל כולה; לימים שבהם תיבנה הארץ ותתרחב, ולא תימסר חלילה ביד זדים.

print