הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה

כיצד ניתן להתיר נדר?

פרשתנו, פותחת בדין נדרים. אדם שנדר נדר חייב לעמוד בו. נדרים הם דבר חמור ביותר. התורה אומרת (מטות) ביחס לנדרים "לא יחל דברו", כלומר לא יחלל את דיבורו. הספורנו (מטות) מעיר, שבעשרת הדיברות כתובה לשון דומה "לא תישבעו בשמי לשקר וחללת את שם א-לקיך". ומכאן אומר הספורנו, שאדם שעובר על נדריו מחלל את השם.

אולם, למרות זאת, לימדונו חז"ל שבמקרים מסוימים ניתן להתיר נדר. כיצד ייתכן הדבר? כיצד ייתכן להתיר נדר שאדם התחייב בו?

בכדי לבחון את הדברים, ננסה לבחון מעט את מהותם של הנדרים. לכאורה נדרים הם דבר גדול ובעל משמעות חשובה, שהרי אדם מקבל על עצמו עוד איסורים.

אולם, יש בכך אמירה בעייתית: לאדם לא מספיקים הדינים של התורה, והוא צריך להוסיף מצוות אישיות.

בעיה נוספת שיש בנדרים היא התנתקות מן הכלל. המצוות מחברות את עם ישראל כולו אל הקב"ה. ולכן המצוות שייכות עקרונית לכל ישראל (אלא שיש קבוצות שיש להם שייכות ספציפית למצוות, כמו כהנים). כאשר אדם נודר ואוסר דבר חדש, הרי שהוא מוציא את עצמו ממסגרת הכלל. כעת יש דבר שלכל ישראל מותר, ואילו לו – אסור.

 

כיצד ניתן להתיר נדרים?

יש שני סוגים של התרת נדרים:

א.   פתח: ישנו נתון שאילו היה ידוע מראש, לא היה נודר. לכן הדבר הוא כנדרי טעות. למשל, הגמ' בנדרים מספרת על אדם שערך סעודה, ולפתע ראה אנשים מתקרבים לשם. הוא חשש שהם רוצים להשתתף בסעודתו ולכן אמר שהוא 'מדיר אותם הנאה'. כשהתקרבו, ראה שגם אביו נמצא בין האנשים הללו, ואמר "אילו הייתי יודע שאבא עימהם לא הייתי נודר".

ב. חרטה: ישנו נתון שהתשנה כעת, ואילו היה נתון זה מראש, לא היה נודר (אך כשנדר נתון זה לא היה קיים במציאות). כלומר, אדם שנדר על דבר מסוים, ובשעה שנדר היו ברורים כל הנתונים, אלא שמאוחר יותר השתנה נתון מסוים. והוא מתרחט ואיננו רוצה לעקור את הנדר מעיקרו, אלא רוצה לבטל אותו מכאן ולהבא.

הרמב"ם (הלכות שבועות, פ"ו ה"א) כותב שאחד מן הדברים של חרטה הם גם כאשר "נהפכה דעתו לדעת אחרת". כלומר, כשהאדם חושב אחרת ממה שחשב בעבר, הרי שיכול להתחרט על הנדר ולבטל אותו מכאן ולהבא.

לכאורה, כל עניין התרת נדרים תמוה. אדם נדר דבר מסוים – שיעמוד בדיבורו! ואפילו אם נבין את התרת נדרים על ידי פתח, ששם הנתונים לא היו ידועים מראש, הרי שבמקרה של חרטה ובודאי במקרה שנהפכה דעתו לדעת אחרת, צריך להבין כיצד ייתכן שנאפשר לאדם להתיר את נדרו ולא לעמוד בדיבורו?

דבר זה אף הביא לאנטישמיות רבה במהלך הדורות. בויכוח של ר' יחיאל מפריס (ה' אלפים, א'. ובדומה בויכוח הרמב"ן בשנת ה' אלפים כ"ג) נשמעה טענה כנגד היהודים שאי אפשר להאמין להם שהרי "יעמוד ביום הכיפורים ויאמר: 'כל נדרי'". דבר זה היה אפילו בתקופות הקרובות לנו. לפני כמאה וחמישים שנה (תרי"ב) ברוסיה יצאו נגד הנוסח של כל נדרי, והוא קיבל תיקון והבהרות שהודפסו בחיי אדם (כלל קמ"ד).

ואכן, יש גאונים (רב האי גאון, שערי תשובה סימן ל"ח, רב נטרונאי גאון, הלכות פסוקות מן הגאונים סימן קכ"ב; מאירי, חבור התשובה עמ' 815; שו"ת הריב"ש שצ"ד בשם הרי"ט) שאף התנגדו לאמירת כל נדרי, כי להיפך, אין כאן התרת נדרים כלל אלא הטעיה, והציבור בא לזלזל בנדרים ולהערים עליהם. המשנה (בחגיגה י.) אומרת שהיתר נדרים הוא דבר שפורח באויר, ואינו מפורש ממש בתורה. הרמב"ן (תחילת מטות) ביאר שאולי לא נאמרה פרשת היתר נדרים במפורש, אלא רק לראשי המטות, כי צריך להעלים היתר נדרים מעם ישראל, כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.

זו כנראה הסיבה, שבגללה התנגדו הגאונים לאמירת כל נדרי. בתקופת הגאונים חששו מאוד שאנשים ידרו נדרים בקלות, ולכן נמנעו מלהתעסק בהלכות נדרים. בימי מר רב יהודאי גאון, לא נשנית נדרים בבית המדרש יותר ממאה שנה, ואין מי שיודע לדקדק בה כראוי (תשובה המובאת ברי"ף, סוף נדרים). וכתבו הראשונים שלכן "לשון נדרים משונה" (רא"ש נדרים ב:, תוס' שם ז.), ושאין המסכת מסודרת ומתוקנת כשאר המסכתות.

 

למרות זאת, חז"ל כאמור התירו במקרים מסוימים להתיר נדר. ומה באמת משמעות העניין של התרת נדרים? כנראה, שאמנם יש חשיבות אדירה לכך שאדם יעמוד בדיבורו ויעשה את אשר התחייב. ולכן באופן כללי חכמים היו נגד נדרים. אולם, יותר חשוב מלעמוד בדיבורו, הוא להודות בטעות! להודות שההחלטה והאמירה הקודמת היו שגויות "נהפכה דעתו לדעת אחרת"! (ע"פ מו"ח).

אנשים ממשיכים בדרכם הקודמת כי הם לא מסוגלים לומר לעצמם: טעינו, אנו צריכים להשתנות (קשה מאוד לשמוע מישהו אומר "טעיתי"!).

מצד אחד, צריכים אנו לדבוק בדברים שהתחייבנו עליהם. צריכים לקיים את ההבטחות, הרצונות, השאיפות וכדומה. אולם, צריך להיות מספיק ישרים כדי לומר שטעינו. צריכים להיות עם תעוזה מספקת, כדי לשנות דברים שאינם נכונים, לעלות ולהתרומם, לעלות ולהתקדש.

לכן, בדרך כלל "לא יחל דברו" – יש לעמוד בקיום הנדר כפשוטו (ולכן צריך להיזהר בדרך כלל, ולא לידור נדרים). אולם, ישנם מקרים שבהם מותר ואף מצווה להתיר את הנדר. וכך כאמור, לא רק בעולם הנדרים. צריך לדעת לדבוק במשימות שלנו, במחשבות שלנו, בחלומות שלנו; אבל צריך גם לדעת לבחון מידי פעם את הדברים; לעצור ולחשוב האם אנחנו בדרך הנכונה, ולהיות אמיץ מספיק כדי ללכת בדרך אחרת, אם מרגישים אנו שטעינו.

יהי רצון שנזכה לעשות רצון ה' בעולם, לשנות רצוננו מפני רצונו, להיות נכונים לקבל על עצמנו עול מלכות שמים בצורה מלאה!

print