אל הארץ אשר אראך

      המשנה במסכת אבות (ה', ג) אומרת:

הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה

עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם.

      מהו הניסיון הראשון? רבי עובדיה מברטונא, מסביר בפירושו למשנה שהניסיון הוא אור כשדים. אברהם אבינו הושלך לאש בגלל שנלחם נגד עבודה זרה. דבר זה לא כתוב בפסוקים (בסוף פרשת נח כתוב שאברהם היה באור כשדים אך לא מבואר מעבר לכך) וזוהי אגדת חז"ל. ייתכן, שלכן, הרמב"ם בחר בפירושו למשנה, לפתוח את הנסיונות בניסיון של ארץ ישראל – ההליכה לארץ, כפי שפותחת פרשת השבוע (בראשית פרק יב, א-ב):

 וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:  וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה:

      מהו הניסיון הגדול בהליכה לארץ ישראל? הרי הקב"ה מבטיח לו "ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך, והיה ברכה"! כמובן, שעצם האמונה בהבטחת ה' היא ניסיון. אבל יש כאן גם יותר מכך.

      קושי אחד, הוא הניתוק מבית אבא. הניתוק מהארץ, מהמולדת. זהו בודאי קושי עצום. וכך מבאר הרמב"ן (על התורה, שם):

וטעם – 'ארצך ומולדתך ובית אביך', כי יקשה לאדם לעזוב ארצו אשר הוא יושב ושם אוהביו ורעיו, וכל שכן כשהוא בארץ מולדתו ששם נולד, וכל שכן ששם כל בית אביו. ולכך הוצרך לומר לו שיעזוב הכל לאהבתו של הקב"ה.

      הרב חנן פורת, שנפטר לפני כמה שבועות, שהיה אוהב ארץ ישראל, תורת ישראל ועם ישראל, הוסיף כמה דברים יפים בנושא זה, ונכתוב את הדברים בשמו, ולעילוי נשמתו.

      יש לשים לב בקושי ההתנתקות, להערכה העצומה שאנו צריכים לתת לעולים מחו"ל. עולים שעוזבים את ארצם, את משפחתם ואת המוכר להם, והולכים למקום חדש, למנטליות חדשה.

      אולם, ישנו קושי נוסף בהליכתו של אברהם אל ארץ ישראל. זוהי הליכה אל הבלתי נודע! סיפר חנן פורת, שבמלחמת ההתשה, עוד לפני מלחמת יום הכיפורים, היה בתעלת סואץ עם חטיבת הצנחנים. המצרים התקיפו אותם כל העת. פעם אחת, פיצל אותם המ"פ לשתי קבוצות. לקבוצה אחת אמר ללכת למקום מסוים ולחכות שם במארב. לקבוצה השניה אמר 'תתקדמו לכיוון המצרים, ותקבלו הנחיות מפורטות במהלך ההליכה שלכם'. הקבוצה השנייה, היתה בחשש גדול יותר מן הראשונה. הם לא ידעו להיכן ללכת. היו צריכים לסמוך כל הזמן על המפקד שיוביל אותם במכשיר הקשר בדרך הנכונה.

      וכך גם ביחס לניסיון. הניסיון גדול יותר, כאשר מדובר על הבלתי נודע "הארץ אשר אראך".

      אם כך, יש לנו שתי תשובות על גודל הניסיון: א. ההתנתקות מהמשפחה.  ב. ההליכה אל הבלתי נודע.

      ומדוע הקב"ה לא גילה לאברהם להיכן הולכים? מדוע אמר לו רק "אל הארץ אשר אראך"?. תשובה אחת היא, שאמירה זו אמורה להיות חלק מן הניסיון. הליכה אחרי הקב"ה אל הבלתי נודע.

      חז"ל הוסיפו במדרש, שהקב"ה לא גילה את 'המקום' כדי לחבב את המקום בעיניו של אברהם. כך הופכת גם ההמתנה לרגע של ציפייה מיוחדת, לרקע של צפייה לגילוי ההפתעה הטמונה בסוף.

      ניתן להסביר בדרך שלישית את הסיבה שבגללה הקב"ה לא גילה לאברהם מהו המקום. העובדה שאברהם לא יודע להיכן ללכת, אלא תלוי כל העת בהדרכתו של הקב"ה, הופכת את אברהם למחובר כל העת לקב"ה. הקב"ה הוא ה-GPS שלו! הוא המוביל אותו, הוא המדריך אותו, הוא הנמצא איתו כל העת. להיכן אברהם הולך? אל המקום שהקב"ה מוביל אותו!

      הרב חנן פורת הוסיף עוד. מהו המקום? "הארץ אשר אראך". ארץ ישראל מוגדרת כמקום שהקב"ה מראה אותו, ארץ ישראל זהו המקום שהקב"ה נראה בו.

     הקריאה: "אל הארץ אשר אראך" אינה רק ציון דרך אל היעד, אלא היא בעצמה הגדרת היעד! זהו בעצם שמה של ארץ ישראל: "הארץ אשר אראך". ריבון העולמים אומר לאברהם: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", אליהם אתה קשור מימי ילדותך בדרך הטבע, ולך אל ארץ הבחירה אשר אני, ורק אני, בוחר למענך: זאת הארץ אשר אַרְאֶךָּ ובה אֶרָאֵה אליך.

      התביעה ללכת בעקבות הקול ממעל, אינה מסתיימת בדרך אל הארץ, אלא נמשכת והולכת גם לאחר הכניסה לארץ. מי שמנתק את הקשר עם הקול הקורא "לך לך… אל הארץ אשר אראך" עלול ללכת לאיבוד גם בארץ ישראל. נמצאים בארץ ישראל לא רק בצורה פיזית, אלא בהבנה תמידית שקול ה' נמצא בארץ, שהחיבור אל ה' הוא מרכז הארץ. הימצאות בארץ ישראל, אמורה להוביל אותנו כל העת לחיבור מיוחד וגבוה עם הקב"ה השוכן בארץ, לרצון לשמוע את קול ה', את השליחות המיוחדת שהקב"ה נותן לכל אחת מאיתנו, את הרצון התמידי שלנו לעשות רצון ה' בכל מקום, ובפרט ב"ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה".

     

     

print